יום חמישי, 14 ביולי 2016

עו"ד נועם קוריס- בג"צ 77201/96- איגוד שמאי ביטוח בישראל נגד המפקח על הביטוח ואח'

עו"ד נועם קוריס-   בג"צ 77201/96- איגוד שמאי ביטוח בישראל נגד המפקח על הביטוח ואח'

עו"ד נועם קוריס בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס ביוטיוב
עו"ד נועם קוריס בטוויטר
עו"ד נועם קוריס בגוגל פלוס
עו"ד נועם קוריס, קבוצת עורכי דין בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס בבלוגר      
עו"ד נועם קוריס בלינקדין
עו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר
עו"ד נועם קוריס בישראל בלוג
עו"ד נועם קוריס בתפוז         
עו"ד נועם קוריס ב simplesite
עו"ד נועם קוריס ב saloona
עו"ד נועם קוריס  בפייסבוק

      העותרים תוקפים בעתירתם את ההסדר הקיים בענף ביטוח הרכב שלפיו חברות הביטוח דורשות מסוכני הביטוח ומהמבוטחים לפנות, במקרה של גרם נזק לרכב ולצורך שומת הנזק, לשמאים המועסקים על-ידיהם (שמאי בית) במקום לפנות לשמאים עצמאים (שמאי חוץ). לטענת העותרים, ההסדר הקיים נוגד את תכלית חוק הפיקוח על עסקי ביטוח, תשמ"א-1981 (להלן חוק הפיקוח) והוא נגוע בניגוד עניינים. הם דורשים מהמפקחת על הביטוח (המשיבה 1; להלן – המפקחת) להפעיל את סמכותה על-פי חוק הפיקוח ולאסור על חברות הביטוח להעסיק שמאי בית בענף ביטוח הרכב.
בית-המשפט העליון פסק:
א.   (1)  באופן עקרוני, העובדה שכלל מסוים חל בתחום המשפט הציבורי, ואפילו אם הכלל נולד בתחום המשפט הציבורי, אינה שוללת את תחולת הכלל גם בתחום המשפט הפרטי. במסגרת זו הכלל האוסר ניגוד עניינים נקלט בתחום המשפט הפרטי, והוא חל בתחום זה בהקשרים שונים (655ו – ז, 656ב).
(2)  תחולתו של כלל איסור ניגוד העניינים על שמאי רכב נובע מחובת הנאמנות של השמאי כלפי המבטח וכלפי לקוחו, והיא מעוגנת בחקיקת המשנה ובכללים שנקבעו לעניין פעולתם של שמאי רכב (657ד – ו).
      (3)  שמאי בית אינו מצוי במצב של ניגוד עניינים כאשר כל תפקידו הוא לברר עבור חברת הביטוח את החבות של החברה כלפי המבוטח. אולם המצב שונה אם שמאי הבית הוא השמאי היחיד הקובע את שומת הנזק, ושומה זאת אמורה לחייב גם את המבוטח. במצב כזה השמאי חב נאמנות גם לחברת הביטוח וגם למבוטח. זהו מצב של ניגוד עניינים, ולכן הוא מצב פסול (658ג – ד).
      (4)  באופן פורמאלי, שמאי הבית אינו קובע את שומת הנזק כשומה יחידה המחייבת את המבוטח. המבוטח רשאי תמיד לבקש ולקבל שומה אחרת משמאי חוץ, ואולם, באופן מעשי השומה הנערכת על-ידי שמאי הבית היא בדרך-כלל השומה היחידה (658ה – ו).
      (5)  אשר-על-כן המצב הקיים בענף ביטוח הרכב ביחס לפעולתם של שמאי הבית הוא מצב של ניגוד עניינים דה-פקטו. די בכך כדי להצדיק ולהצריך הסדר של המצב הקיים על-ידי המפקחת על הביטוח, אשר יימנע את ניגוד העניינים הקיים לגבי שמאי הבית או יצמצמו (659א – ג).
ב.   (1)  לשאלת סמכותה של המפקחת לקבוע הסדר כללי כאמור, סעיף 60(א) לחוק הפיקוח מקנה למפקחת סמכות לברר את "תלונות הציבור" בדבר פעולה של מבטח או סוכן ביטוח. מכאן, שהמחוקק הקנה למפקחת סמכות מפורשת להתערב ביחסים החוזיים שבין מבטחים למבוטחים, וזאת, על-פי לשון הסעיף, בין לעניין מקרה מסוים ובין בעניין כללי (641ג – ד, ו – 642ב, 643א – ב).
      (2)  פירוש רחב של סמכות המפקחת – שאינו מגביל את סמכותה להתערב רק במקרים ספציפיים – מתבקש גם מתכלית החוק, שהיא – להגן על המבוטחים. מכאן, שאם המפקחת מגיעה למסקנה, אגב בירור תלונה, כי עצם ההסדר הקיים בתחום שמאות הרכב הינו בגדר ליקוי, אם משום שאינו חוקי ואם משום שאינו ראוי מטעם אחר, יש בידה סמכות להורות לכל חברות הביטוח לתקן את הליקוי (642ד, ז).
      (3)  במקרה שבו הימנעות של רשות מינהלית מהפעלת סמכותה מגיעה כדי מחדל שלא כדין, בית-המשפט יכול לצוות על הרשות להפעיל את סמכותה בשלוש דרכים: הוא יכול לצוות על הרשות להפעיל את הסמכות כפי שייראה לה בנסיבות העניין (התערבות צרה); הוא יכול להכתיב לרשות כיצד להפעיל את הסמכות (התערבות רחבה) והוא יכול להורות לרשות להפעיל את הסמכות תוך שהוא מנחה אותה לגבי הדרך שבה עליה לפעול (דרך ביניים) (643ו – 644ב).
      (4)  במקרה הנדון אין זה ראוי שבית-המשפט יורה למפקחת כיצד עליה להפעיל את סמכותה. זאת, משום שהחוק הקנה למפקחת את הסמכות לתיקון ליקויים בתחום הביטוח. מדובר בסוגיה מורכבת שנכלל בה מספר ניכר של גורמים: נורמות, אינטרסים ודרכים. כן, קשה מאוד לפתור אותה באמצעות כללי המשפט או נוסחת איזון. על-כן עדיף שבעיה זו תיפתר על-ידי הרשות המוסמכת בדרך של בחינה יסודית, משא ומתן ופשרות (644ד – ה, 646א – ב).
ג.    (1)  הטענה שיש מקום לרופף את הפיקוח על הביטוח כתוצאה טבעית ורצויה של הנטייה לעודד שוק חופשי אינה נתמכת על-ידי חוק הפיקוח שתכליתו העיקרית היא להגן על המבוטחים. ההגנה על היציבות הפיננסית של המבטחים היא רק תכלית משנה לתכלית עיקרית זו (650א – ב, ד, 651ג – ה).
      (2)  טענה זו גם אינה נכונה מבחינה עניינית, אלא להפך, דווקא הגברת מקומו של השוק החופשי בחברה מעוררת את חשיבות הפיקוח, שכן חופש אין פירושו הפקרות (650ב).
      (3)  גם בהנחה שפיקוח על עסקי הביטוח מהווה פגיעה בחופש העיסוק, הרי מדובר בפגיעה המבוססת על הסמכה מפורשת בחוק, והיא נועדה לתכלית ראויה (649ו).

      (4)  אשר-על-כן אין מקום להניח כי עקרונות השוק החופשי נוגדים את הצורך בהפעלת פיקוח על עסקי הביטוח לשם השגת התכלית של הגנה על הצרכנים (648ה, ז – 650ה).

יום רביעי, 13 ביולי 2016

עו"ד נועם קוריס - בג"צ 2753/03- עו"ד מיכאל קירש נגד ראש המטה הכללי של צה"ל

   עו"ד נועם קוריס - בג"צ 2753/03- עו"ד מיכאל קירש נגד ראש המטה הכללי של צה"ל


       בעת ההיערכות למתקפה האמריקנית על עירק בשנת 2003 קם חשש לירי טילים על-ידי עירק לעבר ישראל, לכן החליטו רשויות הממשלה, השידור והצבא (להלן – המשיבים) להפקיע את כל שידורי הטלוויזיה והרדיו וכן ערוצי הכבלים, הלוויין וערוציהם של בעלי הזיכיון (ערוצים 2 ו-10) לפרק זמן של עד 15 דקות ואף יותר לאחר ירי טיל ובהישמע אות האזעקה על-מנת להדריך את הציבור כיצד יש לנהוג. לטענת העותרים, החלטת המשיבים בדבר ההשתלטות המלאה על ערוצי השידור חורגת מן ההיתר הנתון למשיבים בחקיקה לעניין היקף סמכותם לשדר הודעות לציבור, וההחלטה אינה מידתית והיא אף חורגת ממתחם הסבירות. מנגד טוענים המשיבים כי ההחלטה להפקיע את השידורים נועדה להציל חיי אדם וכן כי העניין שיש לציבור הצופים בתקופת מלחמה לצפות בערוצים זרים מחייב ביתר שאת להביא את כלל האוכלוסייה לצפייה בדברי דובר צה"ל, אשר נועדו להציל חיים.
בית-המשפט העליון פסק:
א.   (1)  פריצת המשיבים אל שידורי כלל הערוצים, המונעת מן הציבור המעוניין לצפות בערוצי החדשות הזרים, אשר העניין בהם גובר בשעת חירום בשל המידע המעודכן שיש בכוחם לספק לאותם צופים, פוגעת באופן מהותי בחופש המידע, בחופש הביטוי ובזכות לאוטונומיה. כנגד זכויות אלה מעמידים המשיבים את הצורך להגן על חיי אדם, שהוא ודאי ערך עליון (368ד – ה).
        (2)  עם זאת בעצם העובדה שהחלטה שלטונית הפוגעת בזכויות יסוד מיועדת להגן על חיי אדם אין כדי להכשירה. לרשויות השלטון מותר לפגוע בזכות רק בהתקיים ארבעה יסודות מצטברים, כמפורט ב"פיסקת ההגבלה" (סעיף 8 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו; סעיף 4 לחוק-יסוד: חופש העיסוק): עיגונה של סמכות הפגיעה בחוק, הלימתה את ערכי המדינה, היות הנורמה הפוגעת לתכלית ראויה והיות הפגיעה במידה שאינה עולה על הנדרש. במקרה הנדון הצדדים חלוקים באשר לשאלות אם הפגיעה הכרוכה בהפקעת השידורים מבוססת על הסמכה מפורשת בחוק, ואם היא במידה שאינה עולה על הנדרש (368ה – ז).
ב.    התחיקה מקנה לרשויות היתר כללי לפי סעיף 46 לחוק רשות השידור, תשכ"ה-1965 לשדר הודעות מטעמן בכל רשתות הרדיו והטלוויזיה. ההיתר לשידור בכבלים, בלוויין ובערוצים של בעלי הזיכיון מוגבל למצבי חירום, מכוח חוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982 וחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, תש"ן-1990. יש לתת להוראות אלה, הפוגעות בזכויות האדם, פירוש דווקני ומצמצם מתוך מגמה לתת לזכות קיום מרבי ולא לסייגה מעל ומעבר למה שמתחייב ברורות ומפורשות מדבר המחוקק. אף בהתעלם מכלל פרשני זה הרי המילה "הודעה", שמשמעותה הרגילה היא ידיעה מסוימת, אינה כוללת תכניות הדרכה המשודרות במשך פרק זמן ממושך. פירוש זה גם משקף את תכלית ההוראות להגביל את ההיתר שניתן לרשויות לפרוץ לשידורים למסירת ידיעות מסוימות (368ז – 369ד).
ג.     (1)  דרישת המידתיות אינה מסתפקת בלגיטימיות של התכלית, אלא היא יורדת לפרטי ההסדרים, לרבות חלופות פוטנציאליות להם. היא נקבעת לפי שלושה מבחני משנה המוחלים באופן מצטבר, והם מבחני ההתאמה, הפגיעה הפחותה והיחסיות. מידת הדווקנות שבה מבחנים אלה מוחלים תלויה במשקלה הסגולי של הזכות הנפגעת ובמידת החשיבות של התכלית שלשמה נעשתה הפגיעה. גם נוסחות האיזון אשר גובשו בפסיקה לפני קליטתה של דרישת המידתיות, כגון מבחן הוודאות הקרובה ומבחן האפשרות הסבירה, מתחשבות במשקל הזכות והתכלית שלמענה מתבקשת הפגיעה בה. עם זאת להבדיל מנוסחות איזון אלה, המידתיות מתחשבת לא רק בשיקולים הסתברותיים, אלא גם, בין היתר, בשאלות של הימצאות חלופות לאמצעים הפוגעים בזכויות ונאותות הפגיעה (369ה – ז).
        (2)  לזכויות הנפגעות במקרה הנדון – חופש המידע, חופש הביטוי והזכות לאוטונומיה – משקל סגולי גבוה. הגם שאף לתכליתה של הפגיעה – שמירה על חיי אדם – חשיבות רבה, וככלל, הזכויות נסוגות מפניה אם אין מכך מנוס, הרי שאין בחשיבות זו כדי לפטור את הרשות מנטל המידתיות. החלטה שעניינה העברת מידע לאוכלוסייה אזרחית אף אינה נוגעת למומחיות צבאית, והיה ראוי שתבוסס על נתונים אובייקטיביים בדבר האפקטיביות של ההנחיה בשעת חירום והחלופות האפשריות. כזאת לא נעשה במקרה הנדון (369ז – 370א).
        (3)  עמידתה של ההחלטה הנדונה במבחן ההתאמה היא חלקית ביותר. לרשות המדינה היו אמורים לעמוד אמצעים נוספים לשם הדרכת הציבור לעניין דרכי ההתנהגות שיש לנקוט בשעת חירום, מה גם שיש ספק באשר ליעילות ההדרכה באמצעות הטלוויזיה. בנוסף, במלחמת המפרץ הראשונה הוכח כי האוכלוסייה אינה מאבדת את עשתונותיה. מקל וחומר שסברת ההיסטריה אינה ישימה אצל הצופים בערוצי החדשות הזרים, המשתייכים בעיקרם למגזר סוציו-אקונומי המעורה היטב בנעשה סביבו והמסוגל אף בשעת חירום לקבל החלטות מושכלות ולבחור לשאוב את המידע, שלהבנתו הוא זה שעשוי להיות מציל חיים, דווקא מערוצים אלה. נמצא כי הנחתה הפטרנליסטית של הרשות כי היא יודעת מהו המידע הדרוש לתושבים טוב מהם, הינה מופרזת.
        (4)  ההחלטה להפקיע את כלל השידורים אינה עומדת אף בדרישה כי האמצעי שנבחר יפגע בזכות במידה המזערית הנדרשת להשגת תכליתה, שכן על פני הדברים, כדי להעביר את המידע הדרוש למעוניינים די בשידור המידע בערוץ 1, ולשם זהירות בכמה ערוצים נוספים, ובלבד שהציבור מודע להם. נראה גם כי בשלוש-עשרה השנים שחלפו בין שתי מלחמות המפרץ לא נבחנו אמצעים אלטרנטיביים אחרים, ונבחר האמצעי הפוגעני ביותר (371ב – ד).
        (5)  במבחן השלישי, מבחן היחסיות, משתלבת נוסחת האיזון, שעל-פיה אין מגבילים מראש את חופש הביטוי (וככלל גם זכויות יסוד אחרות, ובהן חופש המידע והזכות לאוטונומיה), אלא אם ההסתברות כי הגשמת הזכות תפגע בערך המתנגש בה מגיעה לדרגה של ודאות קרובה או לפחות אפשרות סבירה. במקרה הנדון, בהתחשב בחשיבותה של תכלית הפגיעה – שמירה על חיי אדם – הפגיעה בזכויות עשויה להיות כדין גם אם קיימת אך אפשרות סבירה, ולא ודאות קרובה, שמימוש הזכויות יפגע בהעברת מידע הדרוש לשמירת חיי אדם. אולם לנוכח הקשר הרופף בין האמצעי שנבחר לתכלית האמורה אין קיימת הסתברות אף בדרגה זו לכך שההחלטה להשתלט על ערוצי השידור תועיל במידה של ממש לשמירה על חיי אדם (371ד – ו).
(דעת מיעוט – השופט י' טירקל):
        (1)  לא יכולה להיות מחלוקת כי ניתן לראות בתקופת המלחמה בעירק ובחשש מפני מתקפת טילים כ"מקרי חירום" לעניין החקיקה אשר מקנה למשיבים סמכות להורות לשדר הודעות. כמו כן לא יכולה להיות מחלוקת כי מדובר בביטחון המדינה, על-כן המשיבים פעלו מכוח סמכותם לפי הוראות החקיקה הרלוונטית ובהתאם לתנאים שנקבעו בה. לפיכך לא הייתה בכך חריגה מסמכות (376א – ב). 
        (2)  בנסיבות העניין לא עלה בידי העותרים להוכיח כי החלטת הממשלה פוגעת בזכותם ובזכות הציבור לחופש ביטוי ולחופש מידע. אף בהנחה שהחלטת המשיבים פוגעת בחופש הביטוי ובחופש המידע, אין זאת אלא פגיעה זניחה ושולית, ואולי אף מזערית, פגיעה שאין בה ממש, ובעצם אין לראותה כפגיעה בכלל (379ג – ד). 
        (3)  אף בהנחה כי מדובר בפגיעה חמורה, הרי שכאשר מדובר בהגנה על חיי אדם במצב של פיקוח נפש, אין מקום לעשיית איזונם ולשקילת ערכים מתחרים. אמות המידה החוקתיות שמציבה פיסקת ההגבלה בסעיף 8 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ונוסחאות האיזון הפסיקתיות אינן ישימות ואינן הולמות שעה שחיי אדם, חיי ציבור שלם, מונחים על הכף. במקרה הנדון אין מדובר רק ב"אפשרות סבירה" של פגיעה בחיי אדם כי אם בסכנה ודאית, ברורה ומיידית לחיי אדם, פיקוח נפש אמיתי. בזכות לחיים תלויות כל הזכויות כולן, ואין להן קיום מבלעדיה. זוהי זכות קיומית שאינה בת-איזון. הזכות לחיים ולהגנה עליהם דוחה מפניה כל מה שעומד על החיים לכלותם (380ה, 381א, ג – ד).

        (4)  באספקלריה של איזון בין הערכים המתנגשים ונקודת האיזון הראויה ביניהם המסקנה היא שהחלטת המשיבים הינה שקולה, סבירה ומידתית ומאזנת כראוי בין הערכים המתנגשים. כמו כן אין בה כדי להצדיק סטייה מן הכלל שלפיו אין בית-המשפט הגבוה לצדק נוהג להתערב בעניינים ביטחוניים ומבצעיים ולשים את שיקול-דעתו תחת שיקול-דעתן של הרשויות המוסמכות (381ה – ו).

עו"ד נועם קוריס בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס ביוטיוב
עו"ד נועם קוריס בטוויטר
עו"ד נועם קוריס בגוגל פלוס
עו"ד נועם קוריס, קבוצת עורכי דין בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס בבלוגר      
עו"ד נועם קוריס בלינקדין
עו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר
עו"ד נועם קוריס בישראל בלוג
עו"ד נועם קוריס בתפוז         
עו"ד נועם קוריס ב simplesite
עו"ד נועם קוריס ב saloona
עו"ד נועם קוריס  בפייסבוק