יום חמישי, 7 במרץ 2019

עו"ד נועם קוריס- בית המשפט העליון נתן צו ארעי נגד משרד התקשורת

עו"ד נועם קוריס- בית המשפט העליון נתן צו ארעי נגד משרד התקשורת

תנועת הצלחה - התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת, מועצת הנגבמועצה מקומית חורההמועצה המקומית ירוחם וכן נוספים הגישו לאחרונה עתירה לבג"ץ נגד החלטת משרד התקשורת לדחות את חיובן של חברות הכבלים לפריסה מלאה של השירותים.
נועם קוריס

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סקירות משפטיות בישראל היום!
עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com

בהחלטתו כנגד חברת הוט ונגד משרד התקשורת קבע בית המשפט העליון שניתן בזאת צו על-תנאי המופנה אל המשיבים 1-2 והמורה להם לבוא וליתן טעם מדוע לא יבטלו את החלטתם לדחות את ביצועה ואכיפתה של חובת המשיבה 3 להשלים את הפריסה הפנים-ארצית של תשתיותיה באופן שאלו תתפרסנה בכל אזורי הארץ, כאמור בתקנה 18(ג)(3)(ג) לתקנות התקשורת (בזק ושידורים) (הליכים ותנאים לקבלת רישיון כללי למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים), התש"ס-2000, ולפי הרישיון הכללי למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים, שניתן למשיבה 3.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

יום שלישי, 5 במרץ 2019

השוחד בחברת חשמל- בית המשפט לא אישר לזמן עדים מחו"ל


השוחד בחברת חשמל- בית המשפט לא אישר לזמן עדים מחו"ל
בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בבקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט י' שינמן) בת"א 46448-03-13 מיום 10.10.2018 ומיום 11.10.2018, בגדרן נדחו בקשות המבקש לזימון עדים ולגביית ראיות מכוח סעיף 47 לחוק עזרה משפטית בין מדינות, התשנ"ח-1998 (להלן: חוק עזרה משפטית).

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!
עו"ד נועם קוריס - כותב בערוץ 7
עו”ד נועם קוריס - על פיגועי טרור, איראן וטראמפ
עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com   

רקע והשתלשלות ההליכים

המבקש, אשר שימש בעבר כדירקטור בחברת החשמל לישראל בע"מ, היא המשיבה 1 (להלן: חברת החשמל), הורשע בביצוע עבירות של קבלת שוחד, מרמה, הפרת אמונים ושיבוש מהלכי משפט, וזאת במסגרת פרשיית שוחד, בגדרה הועברו תשלומים מטעם המשיבות 3-2, הן Siemens AG וסימנס ישראל בע"מ (להלן: סימנס ישראל, ויחד: סימנס) לגורמים שונים בחברת החשמל, והמבקש ביניהם, על מנת שיסייעו לסימנס לזכות במכרז שפרסמה חברת החשמל. בעקבות זאת, הגישה חברת החשמל לבית המשפט המחוזי תביעה נגד סימנס, המבקש ונתבעים נוספים, לפיצויים בגין הנזקים אשר הסבו לה, ולהשבת סכומי הכסף אשר הועברו כשוחד במסגרת הפרשייה האמורה (להלן: התביעה). בעקבות הסכם פשרה שנחתם בין חברת החשמל לבין סימנס, נמחקה האחרונה מכתב התביעה, ואולם, המבקש שב וצירפהּ להליך המתנהל בבית המשפט המחוזי, באמצעות הודעת צד ג' אשר הגיש נגדה. 


בהמשך לכך, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה לזמן לעדות מטעמו שתי יועצות משפטיות של חברת החשמל, ושתי יועצות משפטיות של סימנס ישראל (להלן בהתאמה: הבקשה לזימון העדוֹת והיועצות המשפטיות); וכן ביקש כי בית המשפט המחוזי יקבע, מכוח הוראת סעיף 47 לחוק עזרה משפטית, כי עדויותיהם של מספר תושבי גרמניה – אשר חלקם שימשו כעובדים ונושאי משרה בסימנס בתקופה שבה התרחשה פרשיית השוחד המתוארת לעיל, וחלקם נמנים עם עובדיה של סימנס כיום (להלן: העדים הזרים) – דרושות לצורך הדיון בתביעה. זאת, על מנת שניתן יהיה להגיש ליועץ המשפטי לממשלה בקשה לגביית עדותם מכוח סעיף זה בגרמניה על-ידי הרשות הרלוונטית (להלן: הבקשה לפי חוק עזרה משפטית). אציין כי בבקשתו האמורה התייחס המבקש אף להוראת סעיף 49 לחוק עזרה משפטית, אך דומה כי טענתו זו נזנחה במסגרת הבקשה דנן, ומשכך אתייחס להלן אך לטענותיו באשר להוראת סעיף 47 לחוק זה כאמור.
בבקשה לזימון העדו­ת טען המבקש כי היועצות המשפטיות של חברת החשמל חתמו על תצהירי תשובה לשאלונים ועל תצהירי גילוי מסמכים אשר הוגשו מטעם חברת החשמל, וכי תכנם של תצהירים אלה נוגע לסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים. משכך, וכן נוכח טענת המבקש כי חברת החשמל מסתירה מסמכים מפניו, נטען כי זימון היועצות המשפטיות נחוץ ורלוונטי לבירור התביעה. אשר ליועצות המשפטיות של סימנס ישראל נטען כי עדותן נחוצה בכל הנוגע למסמכים שגילויים התבקש על-ידי המבקש במסגרת הליכי הגילוי המוקדם.
בהחלטה מיום 25.6.2018 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה, וזאת מבלי שהתבקשו תגובותיהן של סימנס ושל חברת החשמל לבקשה זו. בעקבות זאת, הגישו השתיים לבית המשפט המחוזי בקשות לביטול ההחלטה האמורה, ולחלופין, לעיון מחודש בה. בתוך כך, נטען כי עדויותיהן של היועצות המשפטיות אינן נחוצות ואינן רלוונטיות לבירור התביעה; וכן כי ככלל, אין מקום להיעתר לבקשה לזימון עדים, אך מן הטעם שאלה חתמו על תצהירים במסגרת הליכי גילוי מוקדם. כמו כן, טענה חברת החשמל כי אם ייעתר בית המשפט המחוזי לבקשה, כי אז שומרת היא על זכותה להגיש תצהירי עדות ראשית של יועצותיה המשפטיות.

בבקשה לפי חוק עזרה משפטית נטען כי עדותם של העדים הזרים נחוצה ורלוונטית לבירור סוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים לתביעה, וכן כי עובר להגשתה של בקשה זו פנה המבקש לסימנס על מנת שתיידעוֹ האם בכוונתה לזמן את העדים הזרים לעדות מטעמה, ולחלופין, האם יסכימו עדים אלה להעיד מטעם המבקש. נטען כי סימנס לא השיבה לפנייתו זו. עוד צוין כי המבקש מסכים לגביית עדותם של העדים הזרים באמצעות היוועדות חזותית או בכל אמצעי אחר אשר עשוי להקל על גבייתה.
בתשובה לבקשה לפי חוק עזרה משפטית טענה סימנס כי בקשה זו הוגשה בחוסר תום לב, כי המבקש לא הוכיח שעדותם של העדים הזרים רלוונטית לבירור התביעה, וכן כי הלה לא פנה אל עדים אלה על מנת לבחון אם הם מסכימים להעיד מטעמו בדרך של היוועדות חזותית, או אף להגיע לישראל לשם כך. עוד נטען בהקשר זה כי אין די בפנייתו של המבקש לסימנס אך שלושה ימים בטרם הוגשה בקשתו לפי חוק עזרה משפטית.

החלטות בית המשפט המחוזי

בהחלטה מיום 10.10.2018 השהה בית המשפט המחוזי את החלטתו מיום 25.6.2018, ככל שזו נוגעת לזימונן של היועצות המשפטיות של חברת החשמל לעדות מטעם המבקש, וזאת, נוכח הגשתם של תצהירי עדות ראשית מטעם יועציה המשפטיים הבכירים של חברת החשמל. נקבע, אפוא, כי לאחר שתשמענה העדויות הראשיות מטעם המבקש, ניתן יהיה לשוב ולבחון את הצורך בעדותן של היועצות המשפטיות המנויות בבקשה לזימון עדות.

בהחלטה נוספת אשר ניתנה ביום 10.10.2018 ביטל בית המשפט המחוזי את החלטתו מיום 25.6.2018, ככל שזו נוגעת ליועצות המשפטיות של סימנס ישראל, וקבע כי אין מקום לזמנן לעדות אך משום שחתמו על תצהיר גילוי המסמכים אשר הוגש מטעם סימנס ישראל. זאת, בייחוד נוכח הסכמתה של סימנס לצרף את המסמכים שאליהם התייחסו תצהיריהן של יועצותיה המשפטיות, כראיות בתיק. עוד נקבע כי שמורה למבקש הזכות להגיש, בבוא העת, בקשה לזימון עדי הזמה מטעמו, ככל שיהיה בכך צורך.

בהחלטה מיום 11.10.2018 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לפי חוק עזרה משפטית, וקבע כי ככלל, היעתרות לבקשה מעין זו תיעשה כמוצא אחרון, ולאחר שמוצו כל החלופות האפשריות לגביית עדותם של עדים הנמצאים מחוץ לישראל. בתוך כך, נקבע, בין היתר, כי המבקש לא פנה אל העדים הזרים באופן ישיר, על מנת לבחון האם יסכימו להעיד מטעמו, וכי אין בפנייתו אל סימנס, אשר נשלחה אך שלושה ימים לפני הגשת הבקשה לפי חוק עזרה משפטית, כדי להוות תחליף לפנייה ישירה כאמור. עוד נקבע כי המבקש רשאי לשוב ולהגיש את בקשתו האמורה לאחר תום שמיעת העדים מטעמו, וכאשר תתבהר נחיצותן של עדויות העדים הזרים לבירור התביעה.

על החלטות אלה נסבה בקשת רשות הערעור.

הבקשה דנן

בבקשתו שב המבקש, בעיקרו של דבר, על טענותיו בפני בית המשפט המחוזי, וטוען כי דחיית בקשותיו עשויה לפגוע בזכות העומדת לו לניהול הגנתו כראוי. עוד נטען כי אין בהגשת תצהירי עדות ראשית מטעם היועצים המשפטיים הבכירים של חברת החשמל כדי לייתר את זימון יועצותיה המשפטיות לעדות מטעם המבקש; וכן כי למצער, היה על בית המשפט המחוזי לקבל את הצעתה של חברת החשמל להגשת תצהירי עדות ראשית של יועצות משפטיות אלה. כמו כן, נטען כי לא היה מקום לדחות את הבקשה לזמן לעדות את היועצות המשפטיות של סימנס ישראל, וזאת חרף הסכמתה של האחרונה לצירוף תצהיריהן כראיות בתיק, שכן חברת החשמל, אשר הגישה את התביעה, לא הסכימה לכך. אשר לדחיית הבקשה לפי חוק עזרה משפטית נטען כי בית המשפט המחוזי שגה בקבעו כי היה על המבקש לפנות ישירות אל העדים הזרים, וכן כי עדים אלה הם עובדיה של סימנס, ומשכך הדין אוסר על המבקש לפנות אליהם בשלב זה. לבסוף, נטען כי בית המשפט המחוזי שגה בדחותו את בקשות המבקש בטרם תמו הליכי הגילוי המוקדם, וכן כי ההחלטות נשוא הבקשה דנן אינן מנומקות דיין.

חברת החשמל וסימנס סומכות ידיהן על החלטות בית המשפט המחוזי, ושבות אף הן על טענותיהן בפניו. בנוסף, טוענת חברת החשמל כי היא מסכימה לצירוף תצהיריהן של יועצותיה המשפטיות, אשר הוגשו במסגרת הליכי הגילוי המוקדם, כראיות בתיק; וכן כי הלכה למעשה, בית המשפט המחוזי לא דחה את הבקשה לזימונן של יועצות משפטיות אלה, ומשכך החלטתו באה בגדר ההחלטות אשר לא תינתן בהן רשות ערעור לפי סעיף 1(5) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009. בנוסף, נטען כי מרבית העדים הזרים אינם עובדים עוד בסימנס, ומשכך, היה על המבקש לפנות אליהם, באופן ישיר, עובר להגשת הבקשה לפי חוק עזרה משפטית.

המשיבים 7-4, 9 ו-14-11 מותירים את ההכרעה בבקשה דנן לשיקול דעת בית המשפט, והמשיב 10 הודיע כי הוא אינו מתנגד לקבלתה.

דיון והכרעה

כידוע, החלטות בעניין זימון עדים הן החלטות דיוניות מובהקות, המצויות בליבת שיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ולכן, לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בכגון דא (ראו: רע"א 7695/16 מלון רוטשילד בע"מ נ' אומרו צ.ע יזמות ופיקוח בע"מ, פסקה 3 (8.3.2017); רע"א 3854/18 נחיאסי נ' פקיד שומה גוש דן, פסקה 6 (18.6.2018); רע"א 8317/18 פלוני נ' בית חולים הסהר האדום, פסקה 6 (10.1.2019) והאסמכתאות שם). המקרה דנן אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה. למעלה מן הצורך, יצוין כי אף לגופם של דברים, מצאתי את החלטותיו של בית המשפט המחוזי מאוזנות ומניחות את הדעת, ואף משכך יש לדחות את בקשת רשות הערעור דנן – הכול כפי שיפורט להלן.

הבקשה לזימון העדות

אשר לבקשה לזימון העדות קבע בית המשפט המחוזי כי לעת עתה, לא הוברר כיצד יתרמו עדויות היועצות המשפטיות לבירור התביעה. לא ראיתי להתערב בקביעות אלה של בית המשפט המחוזי, המצויות בגדר שיקול דעתו ומבוססות על בקיאותו של בית המשפט המחוזי בפרטי-פרטיה של התביעה. הדברים נכונים ביתר שאת, נוכח הסכמתן של סימנס ושל חברת החשמל לצירוף התצהירים שעליהם חתמו היועצות המשפטיות, כראיות בתיק. יתר על כן, בית המשפט המחוזי קבע כי שמורה למבקש הזכות לשוב ולבקש את זימונן של יועצות משפטיות אלה לעדות מטעמו בהמשך ההליך המשפטי. אני סבורה, אפוא, כי בשלב זה, אין מקום ליתן רשות לערער על ההחלטות הנוגעות לבקשה לזימון עדות, שכן לא מצאתי כי יש בהן כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות המבקש, לגרום לו נזק של ממש, או להביא לניהולו של הליך מיותר או בדרך שגויה (ראו: סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984).

גביית עדות מחוץ לגבולות המדינה – המסגרת הנורמטיבית

נפנה עתה לבחינת החלטתו של בית המשפט המחוזי ביחס לבקשת המבקש לפי חוק עזרה משפטית. לשם כך, נפתח בהצגת המסגרת הנורמטיבית.
ברירת המחדל, כמו גם האפשרות המיטבית, היא כי גבייתן של עדויות תיעשה לפני בית המשפט הדן בהליך המשפטי. באופן זה, נשמרת זכותם של בעלי הדין לחקירה נגדית, וכן בית המשפט יכול להתרשם באופן בלתי אמצעי מן העדים – ממהימנותם ומדבריהם, לנהל את הדיון כיאות, ואף להפעיל אמצעי אכיפה לשם הבטחת התייצבות העדים ועל מנת שאלה ישיבו על השאלות המוצגות בפניהם כיאות (ראו: ע"א 397/87 גיל נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד מד(2) 397, 407-406 (1989); רע"א 2772/12 פלוני נ' פלוני, פסקה 4 (8.5.2012); יחיאל שמיר, "גביית עדות באמצעות שיחת ועידה בווידאו בהתדיינות בינלאומית" המשפט ח 595, 597 ו-599 (התשס"ג); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 556 (מהדורה שתים-עשרה, 2015); גבריאל הלוי תורת הדיון האזרחי כרך ג 305 (2019)).

ואולם, לעיתים עדים אשר עדותם נחוצה להליך המשפטי מצויים מחוץ לגבולותיה של מדינת ישראל, ולפיכך, העמיד המחוקק בפני בית המשפט מגוון אמצעים חלופיים לגביית עדויות. כך, למשל הוראת סעיף 13 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 מקנה לבית המשפט סמכות להורות על חקירת עד הנמצא מחוץ לתחום שיפוטו באמצעות שלוח. סעיף זה אף שימש כמקור לסמכותו של בית המשפט לגבות עדויות בדרך של היוועדות חזותית (video conference), היינו, באמצעות חיבור וידאו המאפשר, "בזמן אמת", תמסורת של קול ותמונה כאחד (ראו: רע"א 5573/15 אברבוך נ' ‏OTKRITIE INTERNATIONAL INVESTMENT MANAGEMENT LTD, פסקה 5 (17.8.2015); והשוו: חוות דעתו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס, ברע"א 3810/06 י. דורי את צ'יקובסקי בניה והשקעות בע"מ נ' גולדשטיין, פ"ד סב(3) 175, 190 (2007) (להלן: עניין דורי), וחוות דעתה החולקת של השופטת (כתוארה אז) א' חיות, שם, בעמודים 204-203; כמו כן, ראו והשוו: תקנה 72 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018).

אכן, שני האמצעים האמורים לגביית עדותו של עד המצוי בחו"ל – גביית העדות באמצעות שלוח וגבייה בדרך של היוועדות חזותית – אינם תלויים בשיתוף פעולה מצד גורמים רשמיים במדינה שבה נמצא העד, אך בה בעת, תלויה הוצאתם אל הפועל בהסכמתו של העד ובשיתוף פעולה מצדו במסירת העדות (ראו: עניין דורי, בעמודים 193-192; רע"א 8692/09 בנק דיסקונט לישראל נ' חסן, פסקה 10 (13.10.2010) (להלן: עניין דיסקונט)).

גביית עדות באמצעות חיקור דין

ברם, כאשר העד השוהה בחו"ל אינו משתף פעולה עם הליכי גביית העדות שלפי סעיף 13 לפקודת הראיות, עומדים לרשות בית המשפט אמצעים נוספים לגביית עדותו, וזאת באמצעות פנייה למדינה שבה שוהה העד, בבקשה שזו תגבה את עדותו במסגרת הליך שיפוטי רשמי – על כלל אמצעי האכיפה והכפייה האפשריים בגדרו (להלן: בקשה לחיקור דין; וראו: Martin Radvan, The Hague Convention on Taking of Evidence Abroad Civil or Commercial Matters: Several Notes Concerning Its Scope, Methods and Compulsion, 16 N.Y.U. J. Int'l L. & Pol. 1031, 1051 (1984)).

בתוך כך, יש לציין את האמנה בדבר גביית ראיות בחוץ לארץ בעניינים אזרחיים או מסחריים, אשר נחתמה בהאג ביום 18.3.1970 (להלן: אמנת האג), ולפיה "רשאית רשות שיפוטית של מדינה בעלת האמנה, בהתאם להוראות דיניה של אותה מדינה, לבקש מאת הרשות השיפוטית של מדינה אחרת בעלת האמנה, באמצעות בקשה לחיקור דין, לגבות עדות או לבצע פעולה שיפוטית מסוימת אחרת" (ראו: סעיף 1 לאמנה; ההדגשה הוספה, י.ו.; וכן ראו: עניין דיסקונט, בפסקה 7; Daniel Wotman, The Hague Convention on the Taking of Evidence Abroad in Civil or Commercial Matters – A Comparison with Federal Rules Procedures, 7 Brook. J. Int'l L. 365, 383-386 (1981)). יוער כי מדינת ישראל מנויה עם המדינות החתומות על אמנת האג, וזו מיושמת בתחומיה מכוח התקנות לביצוע אמנת האג 1970 (גביית ראיות), התשל"ז-1977 (להלן: תקנות אמנת האג).

אמצעי נוסף לגביית עדות בדרך של חיקור דין נקבע בסעיף 47 לחוק עזרה משפטית, אשר לפיו רשאי היועץ המשפטי לממשלה לפנות למדינה אחרת בבקשה שזו תגבה עדות מאדם המצוי בתחומיה, לצורך הליך משפטי המתנהל בישראל, וזאת אם אישר בית המשפט הדן באותו הליך כי העדות דרושה לצורך בירורו (ראו גם: סעיף 45(א) לחוק עזרה משפטית; עניין דיסקונט, בפסקה 5).

במאמר מוסגר יצוין כי בכל הנוגע לבקשות לחיקור דין, נדמה כי חוק עזרה משפטית מהווה הסדר שיורי, במובן זה שתחולתו מוגבלת לגביית עדויותיהם של עדים השוהים במדינות אשר אינן חתומות על אמנת האג (ראו: סעיף 13(2) לחוק עזרה משפטית; עניין דיסקונט, בפסקה 6).

הקשיים המובנים בהליך חיקור הדין

האמצעים המפורטים לעיל, אשר עניינם בגביית עדויות בדרך של חיקור דין, הם הרלוונטיים לבקשת רשות הערעור דנן, ומשכך אייחד להם להלן מספר הערות.

אכן, אין להקל ראש בתרומתם של האמצעים העומדים לרשות בית המשפט לשם גביית עדות באמצעות פנייה למדינה אחרת, אך שוברם בצדם. כך, בין היתר, גביית עדויות בהליך של חיקור דין אינה מאפשרת לבית המשפט הישראלי התרשמות ישירה ובלתי אמצעית מן העדים; מונעת פיקוח שיפוטי על חקירות העדים, לרבות הבטחת תקינותן ונחיצותן להליך המשפטי הנדון; ולעיתים, אף שוללת מבעלי הדין את זכותם לחקירה נגדית, אשר "נחשבת לאמצעי הדיוני היעיל והחשוב ביותר לבירור האמת במשפט" (ראו: ע"פ 4456/14 קלנר נ' מדינת ישראל, פסקה 12 לחוות דעתו של השופט (כתוארו אז) ס' ג'ובראן (29.12.2015); גורן, בעמוד 554; עם זאת, יוער כי ככלל, תידרשנה המדינות החתומות על אמנת האג להיענות לבקשת הרשות אשר הגישה את הבקשה לחיקור דין, כי גביית העדות תבוצע תוך מתן אפשרות לחקירה נגדית, וזאת אם הדבר אפשרי ואינו נוגד את חוקי אותה המדינה, ראו: סעיף 9 לאמנת האג; עניין דיסקונט, בפסקה 18; Wotman, בעמודים 390-388; אשר לקשיים העולים מהליך של חיקור דין ראו: עניין דיסקונט, בפסקאות 15-14; שמיר, בעמודים 612-611; והשוו: ע"א 4649/92 פקיד שומה למפעלים גדולים נ' גהל, פ"ד מז(1) 564, 569-568 (1993); ע"א 7516/02 פישר נ' יוכמן, פ"ד ס(1) 69, 81 (2005); עניין דורי, בעמוד 194).

נוכח האמור, סבר העליון כי על הפנייה להליך של חיקור דין – אם באמצעות חוק עזרה משפטית, ואם באמצעות אמנת האג – להיעשות אך כמוצא אחרון, ורק לאחר שמוצו כל האפשרויות לגביית העדות ב"דרך המלך", היינו, לפני בית המשפט הדן בהליך, ולמצער, בדרך של היוועדות חזותית, המקהה במידת מה את מגרעותיהם האמורות של חיקורי דין (ראו: עניין דורי, בעמודים 194-191, ו-200; רע"א 3005/02 SmithKline Beecham P.L.C נ' אוניפארם בע"מ, פ"ד נו(6) 865, 868 (2002); שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד 115 (1999); שמיר, בעמודים 605-603; גורן, בעמודים 558-557;  הלוי, עמוד 303). 

בהתאם לכך ונוכח הקשיים המובנים בהליך חיקור הדין, כמתואר לעיל, נקבע כי המבקש להעיד אדם בהליך של חיקור דין, נדרש להוכיח כי בקשתו עומדת בשלושה תנאים: האחד, הבקשה הוגשה בתום לב; השני, העדות הנדונה בבקשה זו רלוונטית להכרעה בהליך המשפטי; והשלישי, קיימת "סיבה טובה" המונעת מן העדים הנדונים להגיע לישראל ולהעיד כיאות לפני בית המשפט הדן בהליך. עוד נקבע כי בבחינת התקיימותו של התנאי השלישי יש לאזן, בין היתר, בין נחיצותה של העדות לחקר האמת, לבין הפגיעה האפשרית בזכותו של בעל הדין שכנגד לחקירה נגדית, כמו גם ביכולתו של בית המשפט להתרשם באופן ישיר מן העדים וממהימנותם (ראו: עניין דיסקונט, בפסקה 15).    

הבקשה לפי חוק עזרה משפטית – מן הכלל אל הפרט

בית המשפט ציין, כי המבקש הגיש את בקשתו לחיקור דין מכוח הוראת סעיף 47 לחוק עזרה משפטית, ודומה כי שגה הוא בעשותו כן, שכן העדים הזרים הם תושבי גרמניה, וזו חתומה על אמנת האג (ראו: התוספת לתקנות אמנת האג). משכך, אני סבורה כי על פני הדברים, היה על המבקש לבסס את בקשתו על הוראות אמנת האג והתקנות אשר נתקנו לשם ביצועה (וראו לעיל פסקה 18). על כל פנים, השיקולים הרלוונטיים לבחינת כלל הבקשות לחיקור דין – חד הם, ומשכך, אין לשגגה האמורה נפקות בענייננו (באשר להבחנה מסוימת בין ההסדרים האמורים ראו: עניין דיסקונט, בפסקה 8; רע"א 522/11 גולסז נ' קלאצ'י, פסקה 5 (8.12.2011), ואולם, הבחנה זו רלוונטית אך למקרים שבהם נעתר בית המשפט לבקשה לחיקור דין, מה שאין כן בענייננו).

יישום ההלכות המפורטות לעיל על ענייננו מוליך למסקנה כי בדין דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לפי חוק עזרה משפטית, שכן, שוכנעתי כי לא התקיימו במקרה זה התנאים הדרושים לאישורו של חיקור דין, תוך סטייה מ"דרך המלך" – היא עדות ישירה וסדורה לפני בית המשפט המחוזי. כמבואר לעיל, תחילה, היה על המבקש לפנות באופן ישיר אל העדים הזרים, ולמצער, ליתן בידי סימנס שהות מספקת על מנת ליצור עמם קשר, וזאת, על מנת לבחון האם עדים אלה יסכימו להגיע לישראל ולהעיד לפני בית המשפט המחוזי. אם פנייה זו הייתה נענית בשלילה, כי אז היה על המבקש לבחון האם מסכימים העדים הזרים להעיד בדרך של היוועדות חזותית. אך אם היו העדים הזרים מסרבים אף לפנייה זו, אז ורק אז, רשאי היה המבקש לפנות לבית המשפט בבקשה לחיקור דין.

ברם, המבקש כלל לא צלח את השלב הראשון של ההליך ולא פנה באופן ישיר אל העדים הזרים, בעוד אין חולק כי מרביתם אינם עובדים בסימנס מזה זמן מה. יתר על כן, המבקש פנה אל סימנס בנדון אך שלושה ימים בטרם הגשת בקשתו לבית המשפט המחוזי, ומשכך אף לא היתה בידי סימנס שהות מספקת ליצירת קשר עם העדים הזרים, ולבחינה האם אלה מסכימים להגיע לישראל ולהעיד לפני בית המשפט המחוזי. המבקש לא מילא, אפוא, את חובתו הראשונית לבחון האם ניתן היה לגבות את העדויות הנחוצות, לטענתו, באופן סדור לפני בית המשפט המחוזי, ולמותר לציין כי המבקש אף לא מילא את חובתו השנייה הבאה בסדר הדברים – לבחון האם העדים הזרים מסכימים להעיד בדרך של היוועדות חזותית. ממילא, לא הוכיח המבקש כי קיימת "סיבה טובה" אשר אינה מאפשרת לגבות את עדותם של העדים הזרים ב"דרך המלך" כאמור ולא עמד אפוא באמות המידה שנקבעו בפסיקה הדרושות לצורך הוראה על חיקור דין (ראו לעיל בפסקה 21).

בשולי הדברים יצוין כי בית המשפט לא מצא ממש בטענת המבקש, שלפיה העדים הזרים לבטח יסרבו להעיד במסגרת הדיון בתביעה, וזאת היות שאפשרות מעין זו כלל לא הוצגה בפניהם, וכן המבקש לא העלה נימוק מבורר להסקתה של מסקנה מוקדמת כגון דא.

סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

המבקש יישא בהוצאות המשיבות 3-1 בסך כולל של 10,000 ש"ח (5,000 ש"ח למשיבה 1 ו-5,000 ש"ח למשיבות 3-2).

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.


יום שישי, 1 בפברואר 2019

הבריח ירקות ותקף את אנשי יחידת הפיצו"ח

הבריח ירקות ותקף את אנשי יחידת הפיצו"ח
בית המשפט העליון השאיר על כנו עונש של מאסר על תנאי וכן שירות לציבור ופיצוי כספי למתלונן שנגזרו על נהג משאית שהבריח ירקות ותקף את אנשי יחידית הפיצו"ח
ועוד כמה מאמרים שכתבתי:
עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com
בית המשפט העליון דחה בימים אלו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (סגן הנשיא י' שפסרו השופטות מ' ברק נבו וד' עטר) בעפ"ג 7410-01-18 מיום 10.7.2018, במסגרתו נדחה ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה (השופטת א' סבחת-חיימוביץ) בת"פ 2020-07-15 מיום 25.9.2018, ומיום 22.11.2017, בהתאמה.

בית משפט השלום בפתח תקווה הרשיע את המבקש, לאחר שמיעת הראיות, בעבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, הפרעה לעובד ציבור לפי סעיף 288א(1) לחוק העונשין, ותקיפת עובד ציבור לפי סעיף 382א(א) לחוק העונשין.


כעולה מעובדות כתב האישום, בתאריך 16.11.2014 שניים מאנשי יחידת הפיצו"ח של משרד החקלאות (יחידת הפיקוח על הצומח והחי; להלן: המתלוננים) "תפסו" משאית בה נהג המבקש באזור שער הגיא, בעקבות דיווח לפיו נעשה בה שימוש להברחת ירקות לשטח הארץ משטחי הרשות הפלסטינית.

המשאית הובלה למגרש רכבים בפתח תקווה, שם נדרש המבקש למסור את הקוד ומפתחות המשאית וכן מסמכים נוספים שהחביא בתוך מכנסיו. המבקש סירב למסור את קוד המשאית, ומסר מפתח אחר שאינו תואם למשאית. לאחר ששוב נדרש המבקש למסור את המסמכים שהוחבאו במכנסיו, החל להתפרע, לבעוט במתלוננים ולהכות בהם מכות אגרוף. בתגובה, הצמידו המתלוננים את המבקש לקרקע.

כתוצאה ממעשיו של המבקש, נגרמו לאחד המתלוננים חבלה מדממת ונפיחות במצחו.

בהמשך, ליוו המתלוננים את המבקש לכיוון היציאה ממגרש הרכבים, ובשלב זה איים עליהם האחרון באומרו "כשתגיעו למזרח ירושלים נשחט אתכם".

בבית משפט השלום טען המבקש כי המתלוננים הם שתקפו אותו, וכפר בטענה כי איים עליהם. לטענת המבקש, החיפוש על גופו לצורך תפיסת מסמכיו נעשה בחוסר סמכות ושלא כדין, ומכל מקום כך סבר בעת האירוע, ועל כן עומדת לו הגנת "טעות במצב הדברים".

עוד טען המבקש למחדלי חקירה, בכלל זה באופן איסוף סרטוני מצלמות האבטחה ממגרש הרכבים ובבדיקה האם בגדי המבקש הוכתמו בדמו שלו או בדמו של אחד המתלוננים, דבר שהקשה על המבקש לבסס את גרסתו.

בית משפט השלום הרשיע את המבקש בעבירות של איומים והפרעה לעובד ציבור במילוי תפקידו כפי שיוחסו לו בכתב האישום. כן הורשע המבקש בעבירה של תקיפת עובד ציבור, לאחר שנקבע כי דחף את אחד המתלוננים, היכה אותו במצחו וגרם לו חבלה, אך זוכה מיתר מעשי התקיפה אשר יוחסו לו בכתב האישום. זאת, נוכח הקביעה כי גרסת המתלוננים הייתה עדיפה בעיקרה על גרסת המבקש, הגם שנפלו בה פגמים; וכי נמצאו חיזוקים לגרסת המתלוננים בסרטוני מצלמות האבטחה ממגרש הרכבים ובתיעוד שיחות הטלפון של אחד המתלוננים ושל דודו של המבקש – אשר הגיע בשלב מסוים למגרש הרכבים – עם מוקד המשטרה.

כמו כן, נדחו טענות המבקש כי החיפוש נעשה בחוסר סמכות וכי עומדת לו הגנה בגין טעות במצב המשפטי; וכן נדחו טענותיו לעניין קיומם של מחדלי חקירה בהתנהלות המשטרה.

בגזר דינו עמד בית משפט השלום על הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה ממעשי המבקש, ושקל לקולא את נסיבות העבירה, אשר לא תוכננה מראש, ואת נסיבותיו האישיות של המבקש. לבסוף, השית בית המשפט על המבקש 7 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים לבל יעבור עבירות אלימות; 4 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים לבל יעבור עבירת הפרעה לעובד ציבור; צו של"צ בהיקף 100 שעות; קנס בסך 1,500 ש"ח או 5 ימי מאסר תמורתו; ופיצוי למתלונן אשר נחבל בראשו על סך 2,000 ש"ח.

בגזר הדין נדחתה בקשת המבקש לבטל את הרשעתו מהנימוק כי היא עלולה לפגוע באופן חמור בשיקומו.

המבקש ערער על פסק הדין בעניינו לבית המשפט המחוזי. לטענתו, הראיות שהוצגו בפני בית משפט השלום אינן מבססות מעבר לספק סביר את המסקנה כי תקף את המתלוננים – ועל כן יש לזכותו. בפרט, נטען כי די בסרטון מצלמות האבטחה שתיעד את אירוע התקיפה כדי להפריך את הטענה כי היה זה המבקש שתקף את המתלוננים.

לחילופין טען המבקש כי יש לבטל את הרשעתו מאחר ומדובר ב"מעידה חד פעמית" והרשעתו עלולה לפגוע בפרנסתו ובדימויו העצמי בפני משפחתו. לבסוף, נטען כי בית משפט השלום סטה לחומרא מרף הענישה המקובל ולא התחשב בנסיבותיו האישיות.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש בקובעו כי בית משפט השלום ביסס את מסקנותיו כראוי, וכי אין מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות ובממצאי המהימנות שקבע. כמו כן נקבע כי אין מקום להתערב בהחלטה שלא לבטל את הרשעתו, ואף לא בעונש שנגזר עליו.
  
בבקשה חוזר המבקש על טענותיו כי לא ניתן להוכיח את המעשים המיוחסים לו מעבר לספק סביר. בהקשר זה נטען כי נגרם למבקש עיוות דין המצדיק מתן רשות "ערעור שני", מאחר שלדבריו, בית המשפט המחוזי לא צפה בסרטון מצלמות האבטחה אשר תיעד את אירוע התקיפה (המסומן ב-ת/4).

עוד טוען המבקש כי יש לפסול את עדות המתלוננים לאור הקביעה שנפל "פגם" בחלק מעדותם. לבסוף, נטען כי אם המבקש יזוכה מעבירת התקיפה אשר יוחסה לו, יש לבטל את הרשעתו בביצוע יתר העבירות או לחלופין להחזיר את הדיון בנושא זה לבית משפט השלום.

כידוע, רשות ל"ערעור שני" תינתן רק במקרים נדירים אשר מעוררים סוגיה משפטית עקרונית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, או כאשר נגרמו למבקש עיוות דין או אי-צדק מהותיים. כמו כן, הלכה ידועה היא כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בקביעותיה העובדתיות ובממצאי מהימנות של הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים.

בית המשפט העליון קבע שעניינו של המבקש אינו נמנה עם אותם מקרים.

טענותיו העובדתיות של המבקש נדונו בהרחבה על ידי הערכאות דלמטה, ונראה כי בקשתו מהווה ניסיון לביצוע "מקצה שיפורים" בהכרעותיהן.

בניגוד לנטען על ידי המבקש, בית המשפט המחוזי ציין כי הכרעתו מבוססת על עיון "בהודעת הערעור, בתיק בית המשפט קמא" ועל טיעוני הצדדים.

יתירה מזו, מעיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן ללמוד כי נדונו בהרחבה מכלול הסוגיות העובדתיות והמשפטיות הצריכות לעניין. אין לי אלא להביא דברים בשם אומרם, וזאת כדלקמן:

"הכרעת הדין על כל מרכיביה, מבוססת ומנותחת, היא ומסקנותיה כראוי, ורואים אנו עין בעין עם בית המשפט קמא את ניתוח העדויות והראיות שבאו לפניו וכן את מסקנותיו. דעתנו היא, שלא זו בלבד שלא נפלה כל שגגה מלפני בית המשפט קמא, אלא אדרבא, בחינתו של בית המשפט קמא את העובדות, הראיות, והטיעונים שהובאו לפניו, מלמדת על ניתוח יסודי ומתן תשומת לב מלאה לכל פרט ופרט שנטענו"

די בכך בכדי לדחות את טענת המבקש כי נגרם לו עיוות דין המצדיק מתן רשות לערעור שני.

למעלה מן הצורך ציין בית המשפט העליון גם כי הכרעת דינו של בית משפט השלום (המשתרעת על 37 עמודים) אינה מתבססת על הסרטון שתיעד את אירוע התקיפה הנטענת בלבד, אלא על מכלול הראיות שהובאו בפניו, ובין היתר על עדויותיהם של המתלוננים, המבקש ודודו, אשר נכחו במקום; התנהגותו של המבקש ושל המתלוננים לאחר אירוע התקיפה, כפי שהשתקפו בסרטוני מצלמות האבטחה הנוספים; וכן תיעוד שיחות הטלפון למוקד המשטרתי.
  
עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

יום חמישי, 10 בינואר 2019

עו"ד נועם קוריס כותב בישראל היום


עו"ד נועם קוריס כותב בישראל היום
עו"ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים LLM מאוניברסיטת בר אילן, רשימת הכתבות בישראל היום.

הכתובות של עו"ד נועם קוריס

עו"ד נועם קוריס – התרסקות הביטקוין והתפוצצות הבועהשער הביטקוין שכבר נשק ל 20,000 דולר לכל ביטקוין משלים קריסה של קרוב ל 50% מערכו יחד עם יתר המטבעות הדיגיטליים ששעריהם מתרסקים בימים האחרונים

עו"ד נועם קוריס – על זכויות הגולשים
מסתבר שכל אזרח ישראלי עלול להתעורר בוקר אחד ולמצוא את עצמו, או יותר נכון למצוא את שמו ואת המידע המופיע לגביו בפני כל אדם שמחפש את שמו במנוע של ענקית החיפוש גוגל

עו"ד נועם קוריס – על מיליון דרכים למיליון הראשון
יש ספר שקראתי, שאני לא בטוח לגבי שמו, שמסביר בצורה פשוטה ומתמטית איך כל אחד יכול להיות מיליונר, על ידי היצמדות לתוכנית קלה ובטוחה

עו"ד נועם קוריס – דברים שנראים לגוגל אותו דבר
סיפרתי במאמר לפני כמה שנים שנפגשתי בפגישה מוזרה ולא מתוכננת, עם איזה מישהו שטען שהוא מקדם האתרים (איש SEO) הכי טוב במדינת ישראל ולדעתי הוא עשה לא יותר מפייק ניוז. אז כמו עכשיו. יש דברים שממש נראים אותו דבר

עו"ד נועם קוריס – בועת הביטקוין ומטבעות וירטואלים
קשה שלא להיחשף למבול הפרסומים הבלתי פוסקים בדבר המטבעות הדיגיטליים, ביטקוין, לייטקוין, אתריום ואח' המבוססים על טכנולוגיות הבלוקצ'ין שמשמעותה פיזור המידע בצורה מוצפנת על פני מחשבים רבים וללא מחשב ראשי שיכול לשלוט בעצמו על המערכת

עו"ד נועם קוריס – על כסף קל נגד ספאם או זהירות פרסומת
מסתבר שתביעות ללא הוכחת נזק בגין משלוח אסור של ספאם תופסת כבר כ 25 % מהיקפי התביעות בבתי המשפט לתביעות קטנות. לאחרונה בתי המשפט השונים הביעו מורת רוח קשה מהתנהלותה של חברה פרטית העוסקת בעידוד בתשלום של תביעות קטנות לבתי המשפט לתביעות קטנות

עו"ד נועם קוריס – על איגוד האינטרנט, לשון הרע ומוסד הבוררות IL-DRP
איגוד האינטרנט הישראלי עוסק מגוון תחומים הקשורים לאינטרנט בישראל, מסתבר שבמקרים מסויימים חברות מסחריות שעוברות שיימינג ברשת יכולות לפנות בעתירה למוסד הבוררות של איגוד האינטרנט שיסייע בידיהן

עו"ד נועם קוריס – על הסרת שמי מגוגל והתיישנות פשעים באינטרנט
יש סיפור מספר שכתבה מדונה בחסות המרכז לקבלה, על מיסטר פיבודי והתפוחים, היא סיפרה בפתח ספרה, שההשראה לספר באה מסיפור בן כ - 300 שנה, שסיפר לה המורה שלה לקבלה. והוא במקור חופר על ידי הבעל - שם - טוב (הבעש``ט), שהקדיש את חייו ללימוד ולעזרה לזולת

עו"ד נועם קוריס – כך אפשר לעצור את הספאם
מידע על רבים מאיתנו, היה אמור להימסר ככל הנראה מחברות התקשורת והתשתיות, במסגרת החלטה בת"צ 44664-03-15 זילברג נגד הפיס, העוסקת בתביעה ייצוגית בטענה למשלוח פרסומות על הגרלות הלוטו, שלא בהתאם לחוק דואר זבל

עו"ד נועם קוריס – תקנון בחינם לאתר אינטרנט
לא מזמן כתבתי טור על נושא תנאי הגלישה באתרים שונים ועל הצורך של מעפילי אתרי אינטרנט להעמיד באתר תקנון לאתר אינטרנט, כזה שיהיה מתאים, שיגן על בעלי האתר במקרים של מחלוקות שונות עם הגולשים, או אפילו מחלוקות שונות בין הגולשים לבין עצמם, ביחס לפרסומים שנעשים באתר, פעמים רבות על ידי צד שלישי

עו"ד נועם קוריס – על קשר פסול בין עיתון, בנק ובית מלון
בפרשה הנובעת מכתבה שפורסמה עולה קשר בין בנק, עיתון ואינטרס בבית מלון, כשכל אחד יכול לראות דרך הכתבה איך הופרה לכאורה חובת הסודיות הבנקאית של הבנק, שמנגד מנסה להסתתר לכאורה דווקא מאחורי חיסיון עיתונאי

עו"ד נועם קוריס מפעילים אתר אינטרנט ? כדאי לכם לקרוא
לעיתים כאשר אנחנו מנהלים אתר אינטרנט או בלוג אנו כלל לא מודעים להשלכות האפשריות מבחינה חוקית, ויוצא שבכל יום מגיעים אל בתי המשפט סכסוכים שמקורם באינטרנט

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.


יום שישי, 28 בדצמבר 2018

למרות שהצדדים קבעו בולגריה- בית המשפט בישראל יכריע

למרות שהצדדים קבעו בולגריה- בית המשפט בישראל יכריע

בימים אלו הוגשה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' נחליאלי חיאט) בת"א 20417-09-17 מיום 27.9.2018, בגדרה נדחתה בקשת המבקש (להלן: מסטרמן) לסילוק התביעה נגדו על הסף.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – על המיליון הראשון – ישראל היום!
עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com

המשיבים ומסטרמן חברו במהלך שנת 2007 לעסקה, שעיקרה רכישה ופיתוח של מקרקעין בבולגריה. במסגרת העסקה העמידו המשיבים הלוואה בסך של 4.5 מיליון אירו לחברה בולגרית בשם Tiberia Properties Ltd.. ההלוואה לוותה בהסכמים כתובים (להלן: הסכמי ההלוואה), אשר כללו תניות שיפוט וברירת דין בהתאם לדין הבולגרי. במרוצת השנים קיבלו המשיבים החזר חלקי של ההלוואה, בסך של 500 אלף אירו. במהלך שנת 2013 נודע להם כי יתרת סכום החוב בגין ההלוואה ירדה לטמיון ולא תושב להם. המשיבים הגישו תביעה, היא נשוא ההליך העיקרי, בגדרה הם טוענים כי על מסטרמן להשיב להם את מלוא סכום ההלוואה,  נוכח ערבות אישית שהעמיד להם לטענתם במסגרת הסכם בעל-פה (להלן: הסכם הערבות), ל-55% מסכום ההלוואה, ומחמת עילות נזיקיות שונות.

מסטרמן הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף. לטענתו, בבסיס התביעה עומדים הסכמי ההלוואה הכוללים תניות שיפוט בהתאם לדין הבולגרי, ולפיכך אין לבית המשפט בישראל סמכות לדון בה. מסטרמן צרף לבקשתו חוות דעת מאת מומחה למשפט בולגרי שלפיה, בהתאם לדין הבולגרי, יש ליתן תוקף לתניות השיפוט וברירת הדין שבהסכם ההלוואה. עוד נכתב בחוות הדעת, כי על-פי הדין הבולגרי, התביעה בגין הסכם ההלוואה התיישנה זה מכבר, וכי ישנה דרישה של כתב להסכם ערבות, ולכן אין להסכם הערבות תוקף על-פי הדין הבולגרי. מכאן ביקש מסטרמן ללמוד כי התביעה הוגשה בישראל כמהלך 'טקטי', במטרה 'לעקוף' את הדין הבולגרי, שעל-פיו דינה היה להידחות. בקשתו של מסטרמן לא נתמכה בתצהיר, כיוון ש"בקשה לסילוק על הסף נבחנת על פי הבסיס הנורמטיבי והמשפטי ובהתאם לנטען בכתב התביעה", ומשום שלשיטתו, "הבקשה מבוססת בעיקרה על טעמים משפטיים".

בתגובה לבקשה טענו המשיבים כי בין הצדדים נכרת הסכם שותפות בעל-פה; הסכם ההלוואה והסכם הערבות הם חלק ממנו (להלן: הסכם השותפות). נטען כי בהתאם למבחן מירב הזיקות ועל-פי הציפיות הסבירות של הצדדים, חל על הסכם השותפות הדין הישראלי, משום שנכרת בישראל, על-ידי אזרחים ישראלים ובאמצעות עורכי דין ישראלים. התביעה בענייננו הוגשה מכוח הסכם השותפות, ולפיכך אין לקבל את הטענה כי חלות עליה תניות השיפוט וברירת הדין שבהסכם ההלוואה. המשיבים תמכו את תשובתם בתצהיר, והוסיפו כי ראוי היה שמסטרמן יצרף תצהיר לבקשתו, משום שהיא כוללת טענות עובדתיות המנוגדות לאמור בכתב התביעה.

בפתח החלטתו ציין בית המשפט המחוזי כי בניגוד לטענתו של מסטרמן, ישנן סתירות בין המסד העובדתי שעליו מבוסס כתב התביעה לבין המסד העובדתי שעליו מבוססת בקשת הסילוק, ולכן היה עליו לתמוך את בקשתו בתצהיר. בהעדרו של תצהיר מטעם מסטרמן, ומכיוון שמסטרמן ביקש לבחון את טענותיו על-יסוד עובדות כתב התביעה, קבע בית המשפט כי הבקשה תיבחן בהתאם למסד העובדתי שלגביו טענו המשיבים. מהעובדות להן טענו המשיבים עלה, כי הן הסכם ההלוואה, הן הסכם הערבות, הריהם נדבכים של הסכם השותפות. לפיכך, אין להחיל על הסכם הערבות את תניות השיפוט וברירת הדין שבהסכם ההלוואה, אלא יש לבחון את הסכם הערבות כחלק מבחינת הסכם השותפות ובהתאם לדין החל עליו. בית המשפט המחוזי בחן את הדין החל על הסכם השותפות בהתאם למבחן מירב הזיקות ולציפייה הסבירה של הצדדים, וקבע כי מנסיבות כריתת ההסכם עולה כי חל עליו הדין הישראלי.

עוד קבע בית המשפט המחוזי, כי חוות-הדעת שהוגשה מטעם מסטרמן, לפיה אין תוקף להסכם הערבות על-פי הדין הבולגרי משום שנעשה בעל-פה, מצביעה על כך שיש להחיל עליו את הדין הישראלי דווקא. זאת, משום שאין זה סביר שצדדים לחוזה ישכללו חוזה שאין לו תוקף מבחינה משפטית, ובשל הכלל שלפיו "חוזה הניתן לפירושים שונים, פירוש המקיים אותו עדיף על פירוש שלפיו הוא בטל" (סעיף 25(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973). בית המשפט ציין גם כי הוא סבור שכדי לסלק תביעה על הסף מחמת תניית שיפוט יחודית, "על התניה להיות מפורשת, ברורה ובהירה ולהציג כי זו היתה כוונתם הכנה של הצדדים עת כרתו את ההסכם", מה שאין כן בענייננו. לאור האמור קבע בית המשפט המחוזי, כי על הסכם ההלוואה חל הדין הישראלי וכי בית המשפט בישראל הוא הפורום הנאות המוסמך לדון בתביעה; משכך נקבע כי יש לדחות את הבקשה לסילוק התביעה על הסף.

מכאן הבקשה לבית המשפט העליון.
עיקרי טענות מסטרמן
מסטרמן שב על טעמי בקשתו לסלק את התובענה על הסף בשל קיומן של תניות שיפוט וברירת דין בהתאם לדין הבולגרי בהסכם ההלוואה. לשיטת מסטרמן, הסכם הערבות נכרך עם הסכם ההלוואה, ולכן פיצול הדיון ביחס לחוב הערבות וחוב ההלוואה עלול להוביל לתוצאות בלתי הוגנות. כמו כן נטען, כי יש לראות את הערב, מעצם הסכמתו להעמיד ערבות, כמי שמסכים מכללא לתנאי הסכם ההלוואה, לרבות תניות ברירת דין וסמכות שיפוט. לטענת מסטרמן, שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי הסכם הערבות מהווה נדבך של הסכם השותפות, מכיוון שלשיטתו, הסכם ערבות עוקב לעולם אחר הסכם ההלוואה אליה מתייחסת הערבות. עוד טועןמסטרמן, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שזקף לחובתו את אי-צירוף התצהיר לבקשת הסילוק, שכן העובדות שעליהן התבססה הבקשה היו עובדות כתב התביעה, ולכן לא היה רלבנטי לצרף לה תצהיר. הנושא העובדתי היחיד שהיה שנוי במחלוקת במסגרת הבקשה היה הדין בבולגריה ותחולת תניות ברירת הדין וסמכות השיפוט לפיו, ומשכך, צורפה חוות דעת מומחה לעניין זה.

מסטרמן מוסיף, כי שגה בית המשפט המחוזי במסקנתו שלפיה יש להעדיף את הפרשנות הקובעת כי על הסכם הערבות חל הדין הישראלי משום שאחרת לא יהיה לו תוקף. פרשנות זו בוחנת את התנהגות הצדדים עובר לכריתת הסכם הערבות בפרספקטיבה של דיני החוזים הישראלים ובכך היא חוטאת בהנחת המבוקש. מסטרמן טוען גם כי המסקנה העולה מהמהלך הפרשני אותו ביצע בית המשפט המחוזי היא שיש להחיל על הסכם הערבות את הדין הישראלי, אך לא עולה ממנו כי יש לברר את עניינו במערכת המשפט הישראלית באופן הגובר על תנייתהשיפוט הייחודי.

לאחר שבית המשפט העליון עיין בבקשה ובנספחיה ושקל את נימוקיה, הגיע לכלל מסקנה כי דינה להידחות. סילוק תביעה על הסף הוא סעד חריג וחריף, אשר עשוי למנוע מהתובעים לברר את המחלוקת לגופה. לפיכך, "בית המשפט  בבואו לשקול אפשרות זו  ינהג בזהירות רבה וישתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן" (ע"א 8945/09 לוין נ' דיסקונט ישראל שוקי הון והשקעות בע"מ, פסקה 4 וההפניות שם (5.5.2011)). החלטות הדוחות בקשה לסילוק על הסף, ומאפשרות לצדדים לקבל את יומם בבית המשפט, אינן מצדיקות לרוב בירור נוסף בערכאת הערעור (רע"א 7851/17 מרגלית א.ש. רכב בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 5 וההפניות שם (1.11.2017)). הנדון דידן איננו מצדיק חריגה מגדרה המצומצם של ביקורת זאת.

השאלה העומדת במוקד המחלוקת שבין הצדדים היא, האם תניות השיפוט וברירת הדין שבהסכם ההלוואה חלות גם על הסכם הערבות. מסטרמן גורס כי בקשתו מבוססת על טיעונים משפטיים הנשענים על עובדות כתב התביעה. הבקשה לא כללה התייחסות של ממש למסד העובדתי אותו הציגו המשיבים, לפיו בין הצדדים נכרת חוזה שותפות אשר הסכם ההלוואה היווה אחד מנדבכיו. ברם, לטענה עובדתית זאת השפעה משמעותית על השאלה שלפני. המשיבים טענו, על יסוד המסכת העובדתית האמורה, כי הסכם הערבות שוכלל מכוח הסכם השותפות ולא כנספח להסכם ההלוואה, ולפיכך אין להחיל עליו את תניות השיפוט וברירת הדין המצויינות בהסכם ההלוואה. המשיבים הוסיפו, על יסוד אותה מסכת עובדתית, כי הפורום הנאות המוסמך לדון בהסכם השותפות ובהסכם הערבות הוא בית משפט בישראל. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, לא ניתן לשלול את הטענות המשפטיות האמורות, על יסוד המסד העובדתי לו טענו המשיבים בכתב התביעה. נוכח האמור, ההכרעה בתחולתן של תניות השיפוט וברירת הדין על הסכם הערבות, מחייבת את ניהול ההליך ובירור עובדות העניין הנדון לאשורן.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.