יום חמישי, 6 בדצמבר 2018

עו"ד אריה בן ארי ירצה עונש מאסר בפועל


עו"ד אריה בן ארי ירצה עונש מאסר בפועל
בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בעתירתו לדיון נוסף של עוד אריה בן ארי.

המבקש, עו"ד אריה בן ארי הינו עו"ד במקצועו, שהורשע בשמונה עבירות של גניבה בידי מורשה ונגזרו עליו 30 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס. ערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי בחיפה – נדחה, וכך גם ערעור על קולת העונש שהגישה המדינה. כמו כן נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש לבית משפט העליון (רע"פ 5577/18, השופט ג' קרא מיום 30.7.2018) (להלן: ההחלטה מיום 30.7.2018). לאחר שנדחתה בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש עתירה כנגד ההחלטה מיום 30.7.2018 בה טען בעיקר כלפי ההלכה שנפסק בבר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)) אשר לטענתו פוגעת בזכויות נאשמים. עוד העלה המבקש טענות כלפי ההליך שנוהל בעניינו.

 ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס- נוסחה למיליון הראשון

עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע


בית המשפט העליון (השופטים נ' סולברגע' ברון ו-ד' מינץ) דחה את עתירת המבקש בקובעו, בין היתר, כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו משמש ערכאת ערעור על החלטות של בית משפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים ואף אינו משמש ערכאת ביקורת על החלטות של בית המשפט העליון שלא ליתן רשות ערעור בגלגול שלישי (בג"ץ 2398/02 רביד נ' בית המשפט העליון בירושלים בשבתו כבית משפט לערעורים (22.4.2002)). בית המשפט הוסיף וקבע כי אין כל בסיס לטענות "הכלליות והסתמיות" של המבקש המטילות דופי בעבודת בית המשפט וכי על אף האצטלה העקרונית שאותה ביקש לשוות לעתירתו, מדובר בסופו של יום בניסיון להביא את עניינו לפני מותב נוסף ב"גלגול רביעי" (בג"ץ 6312/18 בן ארי נ' כבוד השופט העליון ג'ורג' קרא(3.9.2018)) (להלן: פסק הדין).


על פסק הדין הגיש המבקש בקשה לדיון נוסף ובה הוא חוזר על טענותיו בעתירה שהגיש. עוד עתר המבקש לעיכוב ביצוע גזר הדין וביקש לדחות את התייצבותו בבית הכלא שנקבעה ליום 3.10.2018.

בית המשפט העליון קבע שדין הבקשה להידחות.

סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, קובע כי תנאי לקיום דיון נוסף הוא שבפסק הדין מושא הבקשה נקבעה הלכה, מה שאין כן בפסק הדין מושא הבקשה בענייננו . פסק הדין נסמך על הלכות ותיקות וידועות לפיהן אין בית משפט הגבוה לצדק משמש ערכאת ערעור על החלטות של בית המשפט העליון.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

יום חמישי, 15 בנובמבר 2018

נדחתה העתירה נגד עו"ד אפי נוה

נדחתה העתירה נגד עו"ד אפי נוה
בהתאם להחלטת בית המשפט העליון בשבתו שבית המשפט הגבוה לצדק, נדחתה עתירה של התנועה לאיכות השלטון. המשיב 2 הוא אחד מנציגיה של לשכת עורכי הדין בוועדה לבחירת שופטים (להלן: הוועדה) לפי סעיף 4(ב) לחוק-יסוד: השפיטה. לפי הנטען בעתירה, הוא נחשד בביצוע עבירות שעיקרן סיוע למי שנסעה איתו לחוץ לארץ, לצאת מישראל בלא מעבר בביקורת הדרכונים. ביום 28.10.2018, הודיע פרקליט המדינה למשיב 2 כי נשקלת העמדתו לדין בעבירות קשירת קשר לעוון, יציאה מישראל שלא כחוק בצוותא, כניסה לישראל שלא כחוק בצוותא וקבלת דבר במרמה בצוותא. ההעמדה לדין כפופה לשימוע. עוד קודם לכן, ביום 18.10.2018, הגישה העותרת עתירה זו. היא ביקשה להורות למשיבה 1 להעביר את המשיב 2 מכהונתו בוועדה, ולחלופין להשעות אותו מכהונתו בה. עוד ביקשה העותרת להורות למשיבה 3 להעביר את המשיב 2 מכהונתו בוועדה ולמנות נציג תחתיו.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – על המיליון הראשון – ישראל היום!
עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7
עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com

בתגובותיהם המקדמיות ביקשו המשיבים לדחות את העתירה. הם ציינו כי עד לסוף שנה זו קבועה לוועדה ישיבה אחת, ביום 23.11.2018, וכי המשיב 2 הודיע שאם הוא יהיה נתון בחקירה במועד זה, הוא לא ישתתף בישיבת הוועדה. המשיב 2 שב בתגובתו המקדמית על הודעתו כי לא ישתתף בדיוני הוועדה עד שהגורמים המוסמכים יכריעו בעניינו, וציין שישקול את עמדתו עם התבהרות המצב המשפטי בעניינו. המשיבים ביקשו לדחות את העתירה מחמת אי מיצוי הליכים, מחמת שהתייתרה והדיון בה תיאורטי, מחמת עילות סף נוספות ולגופה.


לאחר ששופטי בג"צ עיינו בעתירה, בהודעת עדכון מטעם העותרת ובתגובות המקדמיות שהגישו המשיבים, מצא ההרכב כי דין העתירה להידחות הן בשל אי מיצוי הליכים, הן בהעדר עילה להתערבות שיפוטית בנקודת הזמן הנוכחית. אין חולק על חשיבותה של הוועדה ועל הצורך להבטיח את טוהר הליך הבחירה של שופטים. בעתירה זו לא נדרש בג"צ לדון בשאלות באשר לכשירות של חשודים בפלילים לכהן בה. הודעת המשיב 2, די בה בשלב זה כדי להשיג את התוצאה המעשית שהעותרת מבקשת: בישיבות הוועדה לא ישתתף גורם שחשוד בביצוע עבירות. כעת יש לאפשר לגורמים המוסמכים להשלים את הליך קבלת ההחלטות – כל אחד בתחומו שלו. כאמור, למשיב 2 ניתנו 30 יום להשמיע טענות בכתב לפני פרקליטות המדינה. לאחר שיעשה כן ותתקבל החלטה בעניינו, תהא לכך השפעה על התשתית הצריכה לעניין המשך כהונתו בוועדה. על יסוד התשתית שתתגבש יוכלו הגורמים המעורבים להידרש לקבלת החלטות נוספות. בהינתן ההחלטות שיתקבלו ואם תהא עילה לכך תוכל העותרת למצות הליכים גם לפני המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין – שהיא הגורם הבוחר את נציגי הלשכה בוועדה. כאן גם המקום להעיר כי העותרת לא ראתה לפנות למועצה הארצית לפני הגשת העתירה, ודי היה בטעם זה, כשלעצמו, כדי להביא לדחיית העתירה.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

יום חמישי, 25 באוקטובר 2018

האגודה לזכויות האזרח דורשת לעיין בעתירת ידיעות אחרונות בענייני הועדה לאנרגיה אטומית


האגודה לזכויות האזרח דורשת לעיין בעתירת ידיעות אחרונות בענייני הועדה לאנרגיה אטומית
כבוד הרשם גלעד לובינסקי זיו מבית המשפט העליון אישר לאחרונה (17.10.18) את הסכמתה החלקית של המדינה לאפשר לאגודה לזכויות האזרח לעיין בתיק בית המשפט בו מנכ"ל הועדה לאנרגיה אטומית וגורמים נוספים נדרשו כמשיבים בעתירתם של ד"ר רונן ברגמן, יוסי ממן, הוצאת הארץ וידיעות אחרונות.
ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס- נוסחה למיליון הראשון

עו"ד נועם קוריס: מפעיל אתר אינטרנט? - ערוץ 7

בקשת העיון בעתירה שהוגשה בבג"ץ  4081/07 בו המשיבים הנם בין היתר גם ראש המוסד, ראש השב"כ, מנכ"ל משרד ראש הממשלה ועוד גורמים נוספים אושרה כאמור לאחר שהמשיבים הודיעו כי אינם מתנגדים למתן רשות עיון של האגודה לזכויות האזרח.

הסכמת המשיבים ניתנה בכפוף לביצוע השחרה של מידע חסוי המופיע במסמך מסוים וכן בכפוף לכך שבשלב זה לא יימסר פרוטוקול הדיון (שכן הם טרם עיינו בו). למען שלמות התמונה ציין בית המשפט שמן המזכירות נמסר כי נערך בירור עם העותרים וכי הם הודיעו שאין בכוונתם להידרש לבקשת העיון.


באשר לסוגיית איסור הפרסום: על חלק מן ההחלטות השיפוטיות בהליך זה מופיעה הכותרת "איסור פרסום" ואילו על חלק אחר מן ההחלטות היא אינה מופיעה. המשיבים ציינו כי למיטב בדיקתם לא הוגשה בקשה לסווג הליך זה כ"איסור פרסום" ולא ניתנה החלטה על כך; וכי מכל מקום הם אינם מתנגדים להסרת איסור הפרסום, ככל שיש בכך צורך על מנת להיענות לבקשת העיון. גם בדיקה שנערכה על ידי גורמי בית המשפט לא העלתה שקיימת החלטה בדבר איסור פרסום של ההליך. ניתן להעריך, כי הכותרת המופיעה על גבי חלק מההחלטות נובעת מסיווג שניתן לתיק על ידי המזכירות בעת פתיחתו (מחמת הזהירות), ואשר לא שונה בהמשך הדרך. ודוק: עיון בהחלטות השיפוטיות עליהן מופיעה הכותרת האמורה מעלה בבירור כי הן אינן כוללות מידע רגיש. כך או כך, הכלל הוא כי איסור פרסום אין משמעו, בהכרח, איסור עיון שלא למטרת פרסום (בג"ץ 5699/07 יועז נ' היועץ המשפטי לממשלה, פיסקה 4 (23.4.2009); רע"א 8521/09 בירן נ' הרמולין, פיסקה 3 (29.11.2012)), ובענייננו העיון אכן אינו מתבקש למטרת פרסום.

נוכח האמור לעיל, בג"צ נעתר לבקשת העיון בכל הנוגע לכתבי הטענות ולהחלטות בהליך, וזאת בכפוף להשחרה המתבקשת על ידי המשיבים. למען הזהירות והסדר הטוב, קיבל בימ"ש את הצעת המשיבים והורה כי העיון לא יתבצע במזכירות בית המשפט. במקום זאת, המשיבים ימסרו למבקשת העיון את החומרים המותרים לעיון, וזאת לאחר ביצוע ההשחרה כאמור. מסירת החומרים תיעשה עד ליום 28.10.2018.

באשר לפרוטוקול: בעתירה התקיים דיון אחד ביום 13.1.2010 ופרוטוקול הדיון מופיע, כמקובל, במערכת "ניהול תיקים". יודגש, כי מעיון בפרוטוקול לא עולה אינדיקציה כלשהי לכך שהדיון התקיים בדלתיים סגורות. בנסיבות אלה ונוכח עמדת המשיבים, בית המשפט קבע כי המזכירות תמסור למשיבים, ללא דיחוי, עותק של הפרוטוקול. המשיבים יבחנו את הפרוטוקול, וככל שאינם מתנגדים למסירתו יצרפו אותו לחומר הנמסר על ידם בהתאם לאמור לעיל. ככל שהמשיבים מתנגדים למסירת הפרוטוקול, יגישו על כך הודעה מנומקת עד ליום 28.10.2018 ותינתן החלטה משלימה.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

יום חמישי, 18 באוקטובר 2018

הטיפ המשפטי ניתן לשלוח שאלות למדור


הטיפ המשפטי ניתן לשלוח שאלות למדור במייל kurislaw@gmail.com או לפקס 077-7060059

שאלה: נסעתי בכביש ברמזור ירוק ורכב שבא מהצד המשיך בנסיעה למרות שהיה לו רמזור אדום וקרתה תאונה עם נזק לשני הרכבים. עכשיו במשפט חברת הביטוח של הרכב שפגע ברכבי טוענת שעלי לשאת בחלק מהנזק לרכב בגלל "אשם תורם". האם יכול להיות דבר כזה ?

תשובה: תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה קובעת, שלא ינהג אדם בקלות ראש או בלא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות ובין השאר בסוג הרכב, במטענו, בשיטת בלמיו ובמצבם, באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה בתמרורים, באותות שוטרים, בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך.
חלק מחובת הזהירות הכללית המוטלת על כל נהג הינה גם מניעת תאונת דרכים כאשר נהג אחר טועה בכביש או עובר על החוק. ייתכן מצב בנסיבות מסויימות שלמרות שנסעת ברמזור ירוק והרכב השני נסע ברמזור אדום שתחויב באשם תורם במידה כולשהי בגין התאונה, בעיקר אם יכולת למנוע את התאונה ולא עשית זאת.
נועם קוריס עורכי דין ומגשרים

שאלה: נכנסתי לצומת בה היה תמרור של תן זכות קדימה ורכב שנסע עם זכות הקדימה עבר מאוד קרוב אלי אבל המשיך לנסוע. שוטר שהיה במקום רשם לי דו"ח על אי מתן זכות קדימה. האם הדו"ח חוקי ?

תשובה: תקנה 1 לתקנות התעבורה קובעת, שמתן זכות קדימה הינה אי המשכת הנסיעה או התחלתה כאשר על ידי כך עלול הנוהג ברכב הנדרש לתת זכות קדימה לנוהגים ברכב אחר לאלצם לסטות מקו נסיעתם או לשנות את מהירות נסיעתם.
יוצא מכך, שבמידה וגרמת לרכב האחר להאט את נסיעתו או אילצת אותו לסטות מדרכו בכדי למנוע התנגשות עימך- הרי שנראה שהדו" שרשם לך השוטר היה מוצדק בנסיבות העניין.

שאלה: האם כל פרסום שהנו אמת הינו פרסום לגיטימי לפי החוק, גם כאשר מדובר בפרסום שלילי ?

תשובה: למרות הנטייה לחשוב שמותר לפרסם כל דבר שהוא אמת, הרי שסעיף 4 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה 1965, בתיקון מס' 1 משנת תשכ"ז-1967, קובע אחרת, ודורש גם שיהיה בפרסום עניין ציבורי, באילו המילים:
"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש."

יום חמישי, 20 בספטמבר 2018

מדיה תקשורת ישלמו ארנונה, הערעור לעליון נדחה


מדיה תקשורת ישלמו ארנונה, הערעור לעליון נדחה
ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס: מפעיל אתר אינטרנט? - ערוץ 7

עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע

במסגרת בקשה שהוגדרה בקשה לעיכוב ביצוע הנסבה על פסק דין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 3.6.2018 (עת"ם 5212-12-15, השופטת ז' בוסתן) קבע לאחרונה בית המשפט העליון, שיש לדחות את הבקשה ונכון לחייב את מדיה תקשורת בתשלומי ארנונה.

רקע והליכים קודמים

המבקשת, מדיה תקשורת ע"ר, היא עמותה העוסקת בתקשורת, בחינוך ובקהילה ופועלת בעיר פתח תקווה זה למעלה משני עשורים (להלן: העמותה). במהלך שנות פעילותה עשתה העמותה שימוש במבנה שהקצתה לה המשיבה, עיריית פתח תקווה (להלן בהתאמה: הנכסו-העירייה), בין היתר, לצורך הפעלתו של אולפן שידורים. בשנת 2011 דרשה העירייה לראשונה מהעמותה לשלם ארנונה בגין הנכס, ונכון לשנת 2015 עמד החוב של העמותה בגין כך על כ-150,000 שקלים. בשלב זה הגישה העמותה עתירה מינהלית שבה ביקשה סעד הצהרתי לפיו עד ליום 1.9.2015 היא הייתה "גוף עירוני" שהוקם על-ידי העירייה ופעל למען צרכיה ולטובת התושבים, ולכן אין מקום לחייב אותה בתשלום ארנונה. כמו כן, העמותה טענה שעל העירייה להשיב לה כספים בסך של 140,000 שקלים שקוזזו מהקצבה שאותה ייעדה העירייה לעמותה. להשלמת התמונה יצוין כי בשנת 2016 חויבה העמותה לפנות את הנכס, בהתאם לפסק דין שנתן בית משפט השלום בפתח תקווה בתביעה לסילוק יד שהגישה נגדה העירייה (תא"ק 53602-12-15, השופט נ' שטרנליכט).

ביום 30.12.2015, לבקשת העמותה, הוציא בית המשפט המחוזי צו ארעי האוסר על העירייה לנקוט בהליכי גבייה מנהליים, לרבות בדרך של עיכוב כספי תמיכה.

בהמשך דחה בית המשפט המחוזי את העתירה, בקבעו כי העמותה היא אישיות משפטית נפרדת מן העירייה, אשר עשתה שימוש בנכס השייך לעירייה במשך שנים ארוכות ועד לשנת 2011, מבלי שנדרשה לשלם ארנונה. בית המשפט המחוזי אמנם דחה את גרסת העירייה לפיה העמותה לא חויבה בארנונה בעבר בשל טעות ולא מתוך רצון של העירייה לסייע לה, אך קבע כי מכל מקום העמותה אינה "עמותה עירונית". בהקשר זה, ציין בית המשפט המחוזי כי עמותה יכולה להיחשב "עירונית" רק בהתקיימם של שני תנאים. ראשית, על העירייה להחליט על הקמתה ברוב של חברי המועצה (כנדרש לפי סעיף 3 לצו העיריות (הקמת תאגידים), התש"ם-1980 (להלן: הצו)). שנית, על ההקמה להיות מאושרת על-ידי שר הפנים (כנדרש לפי סעיף 1 לצו). במקרה דנן, כך נקבע, לא ברור אם התקבלה החלטה על הקמת העמותה ברוב של חברי המועצה, אך מכל מקום לא ניתן אישור לכך על-ידי שר הפנים. בנוסף, דחה בית המשפט המחוזי את הטענה כי יש לפטור את העמותה מארנונה רק משום שהיא לא נדרשה לשלם ארנונה מאז החלה להחזיק בנכס. בית המשפט המחוזי עמד על כך שרשות מקומית אינה רשאית לפטור מתשלום ארנונה ללא הסמכה בחוק. כמו כן, ציין בית המשפט המחוזי כי העובדה שהעירייה פעלה ללא בסיס חוקי במשך תקופה ארוכה תוך מתן פטור מתשלום ארנונה לעמותה אינה מונעת ממנה את האפשרות לתקן מצב זה. מנגד, דחה בית המשפט המחוזי את טענותיה של העירייה לפיהן היה על העמותה למצות הליכים על ידי הגשת השגה למנהל הארנונה. בית המשפט המחוזי קבע, כי במקרה דנן עיקר טענות העמותה מופנות כנגד עצם חוקיות חיובה בתשלום ארנונה ולכן אינן נוגעות לאחת מעילות הערעור המנויות בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 ומצויות בסמכותו של מנהל הארנונה.
עוד נועם קוריס

הבקשה שבפני העליון:

העמותה הגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובצדו הגישה בקשה שהוגדרה, כאמור בפתח הדברים, כמכוונת לעיכוב ביצועו של פסק הדין.

בעיקרו של דבר, העמותה טענה בערעורה כי היא "עמותה עירונית", ומצביעה על מאפיינים המעידים לשיטתה על כך. עוד נטען כי השינוי ביחס לעמותה הגיע רק כאשר התחלפו ראשי העירייה. בבקשה דנן טוענת העמותה, על רקע האמור, כי סיכויי הערעור שהגישה הם גבוהים. באשר למאזן הנוחות, טוענת העמותה כי בעבר היא התקיימה מכספי תמיכות, וכיום היא מתקיימת מכספי תרומות, באופן שלא יאפשר לה לשלם את חוב הארנונה הנדרש על-ידי העירייה. העמותה תומכת את טענותיה בתצהיר מטעם יושבת ראש העמותה לפיו נקיטה בהליכי גבייה טרם הכרעה בערעור יגרום לה נזק בלתי הפיך ויוביל לקריסתה הכלכלית.

ביום 8.8.2018 הורה בית המשפט העליון לעירייה להגיב לבקשה. בתגובתה טענה העירייה כי עיכוב ביצועו של פסק דין העוסק בעיכוב תשלום חיובי ארנונה ייעשה במקרים חריגים, בהתאם לבחינת סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. העירייה סומכת את ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי וטוענת כי חיוב העמותה בתשלום הארנונה בגין הנכס נעשה כדין, מאחר שאין יסוד לטענה כי העמותה היא תאגיד עירוני, ועל כן סיכויי הערעור נמוכים. כן טוענת העירייה כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת העמותה, אשר לא צירפה כל אסמכתה אובייקטיבית לטענתה כי ביצועו של פסק הדין יוביל לקריסתה. מנגד, נטען כי העירייה היא רשות מקומית אשר תוכל להשיב לעמותה את הכספים שישולמו, ככל שתידרש לכך. בנוסף, עמדה העירייה על האינטרס הציבורי הגלום בגבייתם של תשלומי ארנונה.

דיון והכרעה

לאחר שבית המשפט העליון בחן את טענות הצדדים הגיע לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. ראשית, צוין כי על אף שהעמותה הגדירה את הבקשה דנן בקשה לעיכוב ביצוע, החיובים שאת גבייתם מבקשת העמותה לעכב אינם נובעים מפסק דינו של בית המשפט המחוזי. במובן זה, מדובר בבקשה שבמהותה מכוונת למתן סעד זמני בערעור (ראו והשוו: עע"ם 2215/08 עלמי נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה – ירושלים‏, פסקה 18 וההפניות שם (17.3.2008); ע"א 1699/13 שיכון אזרחי בע"מ נ' עו"ד אורי ברגמן, מנהל מיוחד של בנק למסחר בע"מ, פסקה י"ג (13.3.2013)). מכל מקום, גם לגוף הדברים איני סבורה שיש להיעתר לסעד המבוקש על ידי העמותה.

כידוע, בקשות למתן סעד זמני בערעור נבחנות לפי שני שיקולים: סיכוייו של הערעור להתקבל ומאזן הנוחות בין הצדדים לו (עע"ם 9347/09 י.ד ברזאני בע"מ נ' קל-בנין בע"מ, פסקה 6 וההפניה שם (13.12.2009) (להלן: עניין ברזאני); עע"ם 964/15 זועבי נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה הגלבוע, פסקה 14 (19.4.2015) (להלן: עניין זועבי)), כאשר אבן הבוחן המרכזית בבחינת בקשות כאלו היא מאזן הנוחות (ראו: עניין ברזאני, בפסקה 7; עניין זועבי, בפסקה 15). זאת ועוד: התנאים למתן סעד זמני לתקופת הערעור מחמירים מאלו החלים בערכאה הדיונית, שכן דחיית העתירה משנה את נקודת האיזון בין האינטרסים המנוגדים של בעלי הדין (ראו: עע"ם 10216/16תעשיות אבן וסיד בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 9 (9.1.2017)).

בנסיבות העניין, העמותה לא הניחה תשתית עובדתית של ממש לטענותיה כי ייגרם לה נזק בלתי הפיך אם תידחה בקשתה. טענותיה – הגם שגובו בתצהיר – נטענו בעלמא, ללא פירוט, ומבלי שגובו בראיות בדבר מצבה הכלכלי (ראו: ע"א 6763/13 חוות בי פי אס בע"מ נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ, פסקה 14 (14.11.2013)). הדברים אמורים בפרט כאשר הצד שכנגד הוא רשות מקומית, ועל כן חזקה שהעירייה תוכל להשיב לעמותה את הכספים שייגבו ממנה, ככל שיתקבל הערעור (ראו: עע"ם 7044/16 כחלון נ' עיריית הרצליה, פסקה 10 וההפניות שם (14.12.2016)). על כך יש להוסיף, כי יש טעם בטענת העירייה לפיה קיים אינטרס ציבורי בגביית החוב, שהוא במהותו מס עירוני (ראו: עע"ם 6269/14 עזבון המנוח ראובן דאון ז"ל נ' עיריית אור יהודה, פסקה 11 (20.10.2015)). בהתחשב בכל האמור לעיל ביחס למאזן הנוחות, בית המשפט העליון קבע, שלא התרשם כי סיכויי הערעור נוטים לטובת העמותה באופן שמצדיק את מתן הסעד המבוקש.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.


יום רביעי, 12 בספטמבר 2018

עו"ד נועם קוריס – על כסף קל וכלכלת הספאם

עו"ד נועם קוריס –  על כסף קל וכלכלת הספאם

עו"ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004. עקבו אחרינו בבלוגר עו"ד נועם קוריס ושות'

עו"ד, לאתר משרד נועם קוריס ושות', עורכי דין נועם קוריס הצטרפו אלינו בפייסבוק


שאלו אותי על יזמות בתחום המשפט ועל הפיכת חסרון ובעיה לעסקים אל יתרון והכנסה, זה הזכיר לי לדוגמא שבדצמבר 2008 נכנס חוק הספאם לתוקפו לאחר דיונים ממושכים והליכי חקיקה ארוכים, שהחלו אי שם בשנת 2005 ולאחר שמבלי הסדרה בחוק, בתי המשפט לא באמת רצו להתערב בתופעה.

אחרי שהסתיימה חקיקת החוק בנושא עלה שנהיה לנו חוק פשוט יחסית, אם שולחים לאדם פרסומת לא רצויה מבלי לעמוד בתנאי ההסדרה- האדם שקיבל את הודעת הפרסומת זכאי לפיצוי ללא הוכחת נזק- של עד 1,000 שח לכל הודעה.

אחרי שנכנס החוקכתבתי עליו כמה מאמרים ובמקביל הצעתי לכמה מלקוחותיי הקבועים, לטפל להם בבעיית הספאם. הרעיון היה פשוט, יש חברה שמעסיקה 200 עובדים ולכל עובד יש מחשב ומייל של החברה  ולחלק מעובדי החברה יש גם ניידים של החברה. בממוצע מגיע ספאם או שניים לכל אי מייל בכל יום.

כל עובד מבזבז איזה חצי דקה ביום על מחיקת הספאמים מתיבת הדואר הנכנס שלו, כפול 200 עובדי החברה, זה אומר כמעט שעתיים בכל יום מבזבזת החברה על הספאם, ומנגד החברה יכולה לתבוע עד 200,000 ₪ ביום, רק בגין בזבוז הזמן הנובע מדואר הזבל שהיא מקבלת.

די מדהים, כי תוך בערך 3 חודשים אחרי שהתחלתי לעבוד עם מספר לקוחות על כל הודעות הספאם שקיבלו, כבר הצטברו אצלי בערך 10,000 תיקי ספאם נפרדים, שמגיע בהם פיצוי של עד 1,000 ₪ לכל הודעה. מדהים!

בכל מקרה, היום המצב כבר אפילו יותר ברור, כאשר בתי המשפט כבר הורגלו במימוש החוק ופוסקים מדי יום ביומו גם את הסכום המקסימאלי לכל הודעת דואר זבל.

אפשר גם לדרוש פיצוי גבוה יותר שיכול להגיע לסכומים ממש משמעותיים, עד סכום הפיצוי במכפלת מספר מקבלי ההודעה, במסגרת חוק תובענות ייצוגיות שהוחל גם הוא בנושא.

פשוט נכון ? ועל הדרך גם מנקה את תופעת הזבל מתיבות הדואר הנכנס שלנו ומהסמסים המציקים שרבים מאיתנו מקבלים.

נועם קוריס
עו"ד נועם קוריס


ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – כותב על הסרה מגוגל והתיישנות ברשת
עו"ד נועם קוריס –  כותב על חובות, על פלילים, ועל שכר טרחת עורכי דין
עו"ד נועם קוריס - כותב על הזהירות הנדרשת בשכר טרחה לפי הצלחה

תגיות:


עו"ד נועם קוריס, ספאם, בית משפט, כסף קל

יום שני, 9 ביולי 2018

עו"ד נועם קוריס כותב חוק המחאות חיובים

עו"ד נועם קוריס כותב חוק המחאות חיובים

עו"ד נועם קוריס בעל תואר שני, מאסטר במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004. עו"ד נועם קוריס כותב  בחדשות כל הזמן. עקבו אחרינו בבלוגר עו"ד נועם קוריס ושות'בלינקדין נועם קוריסנועם קוריס  בקפה דה מרקר

עו"ד נועם קוריס ביוטיוב
עו"ד נועם קוריס בטוויטר
עו"ד נועם קוריס בגוגל פלוס
עו"ד נועם קוריס, קבוצת עורכי דין בפייסבוק
חברות העוסקות במימוש אג"חים ומימוש של חובות ואיגרות חוב מחברות שונות, וביניהם בנקים, חברות כלכליות ומוסדות עושים זאת במקרים מסוימים בהתאם לחוק המחאות חיובים, התשכ"ט 1969.
היתרונות בעסקאות בהן נרכשות זכויות בהתאם לחוק המחאות חיובים מתחילות כבר בלשון ס' 1 לחוק המחאות חיובים, התשכ"ט 1969, שקובע כדלקמן:
"המחאת זכות
  1. (א) זכותו של נושה, לרבות זכות מותנית או עתידה לבוא, ניתנת להמחאה ללא הסכמת החייב, זולת אם נשללה או הוגבלה עבירותה לפי דין, לפי מהות הזכות או לפי הסכם בין החייב לבין הנושה."
ודוק, רכישת החובות בהתאם לחוק המחאת חיובים כמוה כקבלת שיק מוסב אשר אין צורך לקבל את הסכמת החייב לביצוע ההמחאה מחד ומאידך אין בהסבת השיק ו/או בהמחאת החוב משום המצאת חיובים יש מאין- כנגד מקבל המחאת הזכות.
כך, כאשר מוסב שטר לאוחז הרי שבלתי ניתן לקשור את האוחז לחבות הגבוה מביטול הזכות הכתובה בשיק ואי אפשר לדוגמא לבוא בטרוניה למוסב בשיק מעבר לויתור על הזכות בשיק- ללא קשר לטענות שיש בפי החייב כנגד עסקאת היסוד.
בעת רכישת זכות (אג"ח) בהתאם לחוק המחאת חיובים, הרי שמדובר בהמחאת חיובים בלבד, בהתאם לחוק המחאות חיובים, התשכ"ט 1969, כך שבהתאם לחוק יכול נמחה לקבל רק את הזכויות לגבות את החובות הגלומים בהמחאה ובגין ההסכמים עסקאת היסוד שיצרה את הזכות.
בהתאם לחוק המחאת חיובים, אין כל נפקות להמחאת חוב ללא אישורו מראש של הזוכה, כך שכאשר אנו בוחנים את המחאת הזכות ממחה הזכות לנמחה, הרי שהזוכה אישרה מראש את העברת זכות זו- אך ככל ויטען שבגדר הזכות שהועברה קיימת גם חובה- הרי שבהתאם לחוק היה על החייב לאשר מראש ובכתב את העברת החוב הנטען בדיעבד כלפיו.
ודוק, המחאת הזכות לגבות אג"חים אינה כוללת בתוכה ואינה יכולה לכלול את המחאת החובה לפצות את החייב בגין עסקאת היסוד.
בהתאם לדין, הרי שלהבדיל מהמחאת הזכות לגבות את החוב מהחייב אותה ניתן להעביר לפי ס' 1 לחוק המחאת חיובים ללא הסכמתו, הרי שלא תיתכן העברת חבות מבלי שהייתה מתבצעת הסכמת כל הצדדים מראש (לרבות החייב בזכות המקורית), ואין מחלוקת שהסכמה משולשת שכזו לא מתקיימת במרבית המקרים, בעת רכישת זכות על ידי מוסד כלכלי.
בפסק הדין בת.א. 2412-09-07 רו"ח קדרון ואח' נ' עיריית לוד (פורסם בנבו), ניתח בית המשפט מצב דומה וקבע, כי ללא הסכמת המבקש מראש לא הייתה יכולה להיות העברת חבותתת לגבי טענותיו (להבדיל מהעברת הזכות לגבות ממנו את החוב),
בע"א 38302-02-10 א. וייס בנייה ופיקוח בע"מ נ' עופר גביראל נדון גם כן מקרה דומה למדי לעניינו, שם המחה קבלן את הזכות לקבל את יתרת התשלומים על הדירה לקבלן משנה שהיההה צריך לסיים את העובדות ובתביעה שהוגשה על ידי הרוכשים נגד הקבלן יחד עם קבלן המשנה, נקבע בעמוד 14, כי:
"חוק המחאת חיובים, התשכ"ט 1969 מבחין בין המחאת זכות (ס' 1 לחוק) לבין המחאת חבות (ס' 6 לחוק). המחאת הזכות היא הסכם בין נושה (כאן טופ) לבין נמחה(כאן וייס). המחאת חבות היא הסכם בין הנושה (כאן גבריאל) לבין החייב (כאן טופ), לבין הנמחה (וייס). אין מחלוקת כי גבריאל לא נשאל ולא נתן את הסכמתו להעברת הזכות לגבות ממנו את הכספים שהגיעו ו/או שיגיעו ממנו לטופ.
על מנת שיקבע- במקרה כמו שלפנינו- כי המחאת הזכות כללה גם את המחאת החבות, יש למצוא לכך עיגון במסמך ההמחאה ובהתנהלות הצדדים.
...אדם איננו יכול להמחות את כל החוזה שיש לו עם פלוני, ללא הסכמתו, העברת חוזה שלם כוללת גם המחאת חבות ולזו יש תוקף רק עם הסכמת הנושה, הצד השני לחוזה. להעברת חוזה שלם ללא הסכמת הצד השני, יהיה לכאורה תוקף רק לעניין המחאת הזכות..."
יתרה מכך, הרי שבהתאם למערך החוקי (ואף העסקי הלוגי), הרי שמקומן של הנמחים אינו צריך להיות בגדר "נתבעים" במקרים אלו- אלא שהמקום המתאים והנכון בנסיבות העניין ובהתאם למצב החוקי, הינו לכאורה כתובעות הזכאיות לקבל את הזכויות. (ראה למשל את הניתוח בפסק הדין בע"א 2138/10 המועצה המקומית דלית אל כרמל נ' סונול ישראל בע"מ (פורסם בנבו)
יודגש, שאותו הרציונל לפיו מיקומה של הנמחים אינם כנתבעים אלא כתובעים פורט גם בפסק הדין בע"א 471/73 מקבלי נכסים זמניים ומנהלים של אלקטרוג'ניקס בע"מ נ' אטלנטיס בע"מ (פ"ד כט(1) 12111, כדלקמן:
"התוצאה של העברת הזכות היא שהנמחה נעשה הנושה של החייב במקום הממחה, אך כל עוד לא פרע החייב את חובו עומדת לנמחה הזכות לגבות את המגיע לו מהממחה."
בית המשפט אף תיאר את מערכת היחסים של חייב/ ממחה נמחה בהתאם לחוק המחאות חיובים לעיל, כדומה עד כדי זהה למערכת היחסים הנוצרת במסגרת ס' 34 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג 1973, בהסכם לטובת צד שלישי.
"אכן קיים דימיון רב בין הסיטואציה של חוזה לטובת צד ג' לבין הסיטואציה של המחאת זכות. בחיבורו הנ"ל של פרופ' ש' לרנר נאמרו, בע"מ 43, הדברים הבאים:
'בין שתי המערכות: חייב-ממחה-נמחה וחייב-נושה-מוטב ישנו דימיון רב. בשני המקרים, לצד השלישי, הנמחה או המוטב, יש זכות כנגד החייב החוזי. המוטב כמו הנמחה, זכאי לתבוע את החייב אך אינו אחראי כלפיו לביצוע ההתחייבויות של הנושה..."
ראו תא (ב"ש) 6939/04 שיקרצי בע"מ נ' מועצת עובדי ים המלח
בית המשפט אף נדרש לנושא דומה בע"א 2328/97 כוכבי נ' ארנפלד (פורסם בנבו), שם בוטלו עיקולים שהוטלו לאור חובות הממחה לאור המחאת זכות לגבי הנכס המעוקל ובתוך קביעההה שלאחר המחאת הזכות לא ניתן לבוא בטרוניה אל הנמחה, למרות שהנכס לא הועבר בר ישום ספרי האחוזה.
"בתוקף הסכם ההמחאה הועברו בפועל כל הזכויות שהיו בידי שפירא לידי כוכבי, מכאן נובע כי העיקולים שהוטלו על ידי נושי שפירא על הערת האזהרה שהייתה רשומה לטובתם על הזכויות שהיו להם בדירה אינם יכולים לתפוס."
הנה כי כן, ברור שאין הנמחים יכולים להיות בעלי דין מתאימים למבקש לדון בעסקת היסוד ממחאת הזכויות  ואף ברור שאין למבקש הדיון ולא יכולה להיות לו כל עילה כנגד הנמחית, כך שאפילו אם יסתבר שיש לבטל את המחאת הזכויות, עדיין יהא זכאי הנמחה לסעד, לכל הפחות מתוך דיני היושר ומן הממחה. כך שאף אם  יוכחו הטענות כנגד עסקאת היסוד- עדיין לא יהיה התובע נגד עסקאת היסוד זכאי לסעד מאת הנמחה, בהתאם לדין.
כך שבתי המשפט כבר פסקו לא פעם, שאין החייב רשאי לבוא בטרוניות לנמחה הזכות, וככל ולטענתו נגרמה לו עוגמת נפש או הוצאות מהתנהלותו של ממחה הזכות- הרי שאין טרוניות אלו יכולות להיות מועברות אל נמחה הזכות.
כך למשל, בית המשפט העליון קבע, כי בנק שרכש זכות מקבלן בניין ייכנס בנעליו של קבלן הבניין בכל הקשור לזכות לגבות את החוב שנרכש אך לא יחולו כנגדו חבויות שונות- ולמשל החייב לא יהא רשאי לקזז מהחוב את התחשבנויותיו על פי הסכם אחר מול הקבלן.
"ההסדר שבסעיף 53(א) לחוק החוזים קובע הסדר כללי לעניין זכות הקיזוז כזכות מהותית בדיני חיובים, העומדת לחייב בדרך של קיום חיובו לנושה. ככל שבדיני המחאת חיובים עסקינן, הבנק הנמחה אינו בא בנעלי הקבלן לכל דבר ועניין בקשר עם העסקה שממנה נובעת הזכות הנמחית"
ראו ע"א 8357/03 מינהל מקרקעי ישראל נ' בנק דיסקונט למשכנתאות (פורסם בנבו).
עו"ד נועם קוריס