העלים מס ביותר מ 4 מיליון ₪ וישב 24 חודשים במאסר

העלים מס ביותר מ 4 מיליון ₪ וישב 24 חודשים במאסר

בית המשפט העליון דחה בימים אלו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' סג"נ א' הלמן וכב' השופטים י' שיטרית וס' דבור) בע"פ 39688-01-18 ובעפ"ג 38923-02-18 מיום 17.9.2018 בגדרו נדחה ערעור המבקשים על הכרעת הדין וגזר הדין של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט ג' אזולאי) בת"פ 22481-07-09 מהימים 19.3.2017 ו-7.1.2018, בהתאמה, והתקבל חלקית ערעור המשיבה על גזר הדין.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – על המיליון הראשון – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com

ביום 23.3.2009 הוגש נגד המבקשים לבית משפט השלום בנצרת כתב אישום המחזיק שני אישומים המייחס להם עבירות של ניכוי מס תשומות בלי שיש להם לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו 1975 (להלן: החוק), עבירה לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק (36 עבירות) ולפי סעיף 119 לחוק (ביחס למבקש 2 בלבד (להלן: המבקש)); וכן כי סירבו או נמנעו למסור פנקס אותו חייבים למסרו, לאחר שנדרשו לעשות כן, עבירה לפי סעיף 117(א)(1) לחוק. בתקופה הרלוונטית, הייתה המבקשת 1 (להלן: החברה) חברה הרשומה כ"עסק מורשה" והמבקש היה בעל מניות ומנהל פעיל בחברה. בין השנים 2007-2004 הגישו המבקשים 36 דוחות תקופתיים במסגרתם ניכו תשומות ללא תיעוד כדין בסכום של 4,031,856 ש"ח. כמו כן, במהלך חקירות החברה, נדרש המבקש להמציא את פנקסי החשבונות של החברה ולא עשה כן.

לאחר ניהול הליך הוכחות בבית משפט השלום, הורשעו המבקשים בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום. במסגרת הכרעת הדין עמד בית המשפט על כך שחרף פניות חוזרות ונשנות מטעם החוקר במחלקת החקירות של אגף המכס והמע"מ, המבקש לא התייצב לחקירה ברשויות המע"מ ולא העביר אליו כל חומר חשבונאי הנוגע לפעילות המבקשים בתקופה הרלוונטית. בית המשפט דחה את עדות המבקש, במהלכה טען כי אי העברת החומר החשבונאי נבעה משריפה במשרדי החברה בבית רימון וקבע כי מהראיות עולה כי הנהלת החשבונות של החברה נעשתה במשרד בנצרת ושם נמצא החומר החשבונאי. בית המשפט קבע כי עדות המבקש הייתה רצופה סתירות ושקרים ועמדה בסתירה לראיות אחרות.

בית המשפט דחה את טענות המבקשים למחדלי חקירה ולאכיפה סלקטיבית וקבע כי גם בהנחה שהתשתית הראייתית שהונחה היו בה ליקויים, אלה אינם יורדים לשורש ההרשעה; טענת האכיפה הבררנית נדחתה, בין היתר, משזו לא בוססה על תשתית עובדתית רלוונטית; כך גם נדחתה עתירה המבקשים להגנה מן הצדק תוך ציון כי הטענה לפיה המבקש לא הוזהר כדין, עובדתית, אין לה על מה לסמוך.

בתסקיר ובתסקיר משלים מטעם שירות המבחן בעניינו של המבקש צוין כי הסיכון להישנות עבירות כלכליות הוא נמוך ולמבקש נזקקות טיפולית. משכך, הומלץ לא למצות את הדין עמו, אלא להטיל עליו ענישה הרתעתית לתקופה קצרה לצד ענישה מותנית וקנס.

בגזר הדין עמד בית המשפט על חומרת מעשי המבקשים ועל הקלות הרבה שבה ניתן לבצע עבירות כגון דא. משכך, קיים אינטרס ציבורי למיגור העבירות בדרך של ענישה מכבידה. בחינת מדיניות הענישה העלתה כי במקרים דומים הוטלו עונשי מאסר בפועל ממושכים לצד קנסות כבדים. לחומרא שקל בית המשפט את טיב העבירות; שיטתיות ביצוען; התקופה הממושכת בה נעברו; עברו הפלילי של המבקש; והעובדה שהמבקש טרם הסיר את המחדל. לקולא נלקחו בחשבון נסיבותיו האישיות הלא פשוטות ונזקקותו הטיפולית, והכרת המבקש במעורבותו בעבירות ולקיחת האחריות מצידו.

לבסוף, גזר בית משפט השלום על המבקש את העונשים הבאים: 24 חודשי מאסר בפועל; מאסר על תנאי של 12 חודשים לבל יעבור אחת העבירות בהן הורשע; וקנס בסך 50,000 ש"ח או 8 חודשי מאסר תחתיו. על החברה הוטל קנס בסך 5,000 ש"ח עקב היותה בלתי פעילה.

ערעור המשיבה לבית המשפט המחוזי בנצרת על קולת העונש התקבל בחלקו וערעור המבקשים על הכרעת הדין ועל גזר הדין נדחה על שני חלקיו.

ביחס לערעור על הכרעת הדין ציין בית המשפט המחוזי כי עסקינן בהכרעת דין מנומקת היטב שהתייחסה לשלל טענות הצדדים, עליהם חזרו המבקשים בערעורם, ולא מצא להתערב בממצאי המהימנות והעובדה אותם קבע בית משפט השלום. צוין כי בצדק קבע בית משפט השלום, בהתבסס על ראיות ומסמכים, עדויות עדי התביעה וסתירות ושקרים של עדי ההגנה, כי החומר החשבונאי כלל לא היה במקום בו פרצה השריפה, ואין חולק כי לא נענו דרישות חוזרות ונשנות מטעם רשויות מע"מ מהמבקש להגיע לחקירה ולהציג חומר חשבונאי. עוד נקבע כי המבקש לא עמד בנטל הראיה, לאחר שהוכח כי ניכה מס תשומות מבלי שיש בידו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק. כן נדחתה טענתו כי המשיבה לא עשתה די לצורך השגת חומר חשבונאי רלוונטי, ונקבע כי מדובר בטענה מקוממת לאור עמדתו של המבקש שטען כי אין לקבל מסמכים וחומר שהופק על-ידי החוקר בהיותו בלתי קביל. בית המשפט דחה את טענת המבקש ל"נזק ראייתי" שנגרם לו בכך שמפאת חלוף הזמן הוא מתקשה לשחזר חומר חשבונאי. זאת, מכיוון שעוד בשנת 2008 נדרש פעמים רבות לשחזר את החומרים ולא עשה כן. אף צוין כי התמשכות ההליכים בתיק ברובה רובצת לפתחו של המבקש על רקע מספר חילופי ייצוג.

בית המשפט דחה גם את טענת המבקש למחדלי חקירה בקבעו כי רשויות מע"מ פעלו בכל דרך כדי להגיע לחקר האמת, ואולם המבקש הוא שסירב לשתף עמם פעולה. טענת המבקש להגנה מן הצדק מפאת העובדה שלא הוגשו כתבי אישום נגד רואה החשבון של החברה או נגד אחיו של המבקש נדחתה גם היא משהמבקש, בתור מנהל החברה, הוא שהיה אמון על ניהולה התקין, ומשלא הוכח כי החלטת רשויות האכיפה להגיש נגדו כתב אישום הייתה מונעת מטעמים בלתי ראויים. עוד נדחתה טענתו כי החוקר לא יידעו בדבר זכות ההיוועצות שלו, משעולה מהודעותיו שהוגשו על-ידי המשיבה כי הוזהר כדין.

          

לאחר סקירת מדיניות הענישה הנוהגת, דחה בית המשפט המחוזי את ערעור המבקשים על חומרת העונש תוך שקבע כי בגזירת העונש התחשב בית משפט השלום, בין היתר, בהמלצת שירות המבחן; בחלוף הזמן; ובנסיבותיו האישיות של המבקש, לרבות נזקקותו הטיפולית, וצדק משלא מצא לחרוג ממתחם העונש מקום שהמבקש אינו מודה באשמה וטרם הסיר את המחדל.

בית המשפט המחוזי קבע כי גם אם המתחם שנקבע לעונש המאסר נוטה לקולא, הדבר לא מצדיק את התערבות ערכאת הערעור, וקיבל את ערעור המשיבה באשר לגובה הקנס בלבד. נקבע מתחם לקנס שנע בין 100,000 ש"ח ל-400,000 ש"ח, חלף המתחם שנקבע בבית משפט השלום שנע בין 30,000 ש"ח ל-150,000 ש"ח. בקביעת המתחם התחשב בית המשפט בתכנון המוקדם שקדם לעבירות והשיטתיות שלהן; במשך הזמן בו בוצעו; ובנזק הכבד לקופה הציבורית בסך כ-4 מיליון ש"ח. אף צוין כי ייתכן שגובה הנזק היה מצדיק קביעת רף תחתון גבוה יותר. בהתחשב במצבו הכלכלי של המבקש ומכיוון שאין זו דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין עם המערער, סכום הקנס מוקם בתחתית המתחם והועמד על סך של 100,000 ש"ח או 10 חודשי מאסר תחתיו, כאשר יתר רכיבי גזר הדין יעמדו בעינם.

לאחר קיום דיון במעמד הצדדים, ביום 2.10.2018 הורתה השופטת י' וילנר על דחיית מועד התייצבותו של המבקש לעונש מאסרו עד ליום 11.11.2018, וזאת בהסכמת המשיבה.

המבקשים חוזרים על טענותיהם בהודעת הערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי ועותרים לקבלת רשות ערעור הן ביחס להכרעת הדין והן ביחס לגזר הדין. בנוסף לטענות אלו, מונים המבקשים שורה של שאלות משפטיות בעלות חשיבות ציבורית אשר לדידם מתעוררות במקרה דכאן, בין היתר, בעניין מחדלי החקירה; שאלת קבילות החומר שהופק על-ידי החוקר; נזק ראייתי שנגרם להם; אי אזהרתו של המבקש טרם חקירתו; עיוות הדין שנגרם בהתמשכות ההליכים; והתעלמות הערכאות קמא מחוסר יכולתו של המבקש להסיר את המחדל מפאת מצבו הכלכלי. משכך, עותרים המבקשים לזיכויים מהעבירות המיוחסות להם, ולחלופין, להקלה בעונשים שנגזרו כך שעונש המאסר יומר בענישה צופה פני עתיד.

בתגובתה לבקשה טוענת המשיבה כי הבקשה אינה מגלה עילה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי. חרף האצטלה העקרונית אותה מנסים המבקשים לעטות לבקשה, למעשה, למבקשים טענות ערעוריות במהותן שהועלו ונדחו על-ידי הערכאות קמא. בעניין טענת ההגנה מן הצדק נטען כי לא הייתה כל אכיפה בררנית, וכתב האישום הוגש נגד הגורם הדומיננטי שפעל בחברה, המבקש, שאליו זרמו הכספים מושא העבירות. בעניין חומרת העונש, צוין כי המבקשים כלל לא טרחו להציג פסיקה שתומכת בעמדתם וכי בכל אופן ציין בית המשפט המחוזי כי המתחם שנקבע לעונש המאסר, בפועל, נוטה לקולא. טענותיהם לעניין העונש גם הן זכו למענה מפורט בפסק הדין של בית המשפט המחוזי וממילא אינן מצדיקות רשות ערעור בגלגול שלישי.

  

לאחר עיון בבקשה על נספחיה ובתגובת המשיבה הגיע בית המשפט העליון לכלל מסקנה כי דינה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במקרים חריגים בלבד המעלים שאלה בעלת חשיבות כללית מבחינה משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים (ר"ע 103/82חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה), פ"ד לו(3) 123 (1982); רע"פ 4515/07 אבו שנב נ' מדינת ישראל (17.10.2007)) או במקרים בהם מתעורר חשש לאי-צדק מהותי או לעיוות דין (רע"פ6487/12 דביר נ' מדינת ישראל (15.7.2013)). חרף ניסיון המבקשים ליצוק לבקשתם אצטלה עקרונית, זו לא מעלה כל שאלה משפטית ונוגעת כולה לעניינם הפרטי, ולא מתעורר כל חשש לאי-צדק. די באלו על מנת לדחות את הבקשה.

יודגש כי מרבית הבקשה הועתקה מהודעת הערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי. בית משפט זה כבר עמד על כך שהעתקת עיקרי הטיעונים מכתב הערעור מעידה כי מטרת הבקשה אינה אלא ניסיון ל"מקצה שיפורים", ומטרה מעין זו אינה מצדיקה, ככלל, היעתרות לבקשת רשות הערעור (רע"פ 1402/15 טלי נ' מדינת ישראל, בפסקה 7 (4.3.2015)). טענותיהם של המבקשים הן טענות "ערעוריות" מובהקות, הממוקדות ברובן המכריע בממצאי עובדה ומהימנות, אשר נדחו על-ידי הערכאות קמא בצורה מנומקת ומפורטת תוך התייחסות לכלל טענותיהם. בהקשר זה יצוין כי, כידוע, התערבות ערכאת ערעור בקביעות עובדה ומהימנות היא מצומצמת, לא כל שכן מקום שעסקינן בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי", כבענייננו (ראו, למשל, רע"פ8781/16 ‏הלפרין נ' מדינת ישראל, בפסקה 11 (‏16.4.2018)). לא נמצא כי נפל בפסק הדין קמא כל פגם המצדיק התערבות, גם לגופו של עניין.

יתרה מזאת, מקום שעסקינן בטענות המופנות כלפי חומרת העונש בערעור ב"גלגול שלישי", על המבקש להצביע על סטייה קיצונית ממדיניות הענישה המקובלת במקרים דומים (ראו, מבין רבים, רע"פ 2627/18 ביטון נ' מדינת ישראל, בפסקה 9 (‏5.7.2018)). לא רק שטענת המבקשים בנוגע לסטייה ממדיניות הענישה נטענה בעלמא ולא גובתה בכל פסיקה, לאחר בחינה מפורטת של מדיניות הענישה (פסקה 121 לפסק הדין), לא שלל בית המשפט המחוזי כי המתחם שנקבע לעונש המאסר נוטה לקולא. טענות המבקש באשר לנסיבותיו האישיות זכו להתייחסות מפורטת של בית משפט קמא ונלקחו בחשבון בעת בחינת העונש שנגזר עליו, ולא נמצאה כל עילה להתערב בקביעתו.

  

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

עו"ד נועם קוריס- בג"צ לא התערב בהחלטת בית הדין הרבני

עו"ד נועם קוריס- בג"צ לא התערב בהחלטת בית הדין הרבני

העותר הלין בפני בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ על החלטתו של בית הדין הרבני הגדול מיום 8.3.2018 ועל דחיית הבקשה לעיון חוזר, בהחלטה מיום 12.4.2018.

  

בין העותר לבין המשיבה 2 (להלן: המשיבה) מתנהלים הליכים משפטיים ממושכים בסוגיית הגירושין וחלוקת הממון, וכאן יוזכרו רק ההחלטות הרלוונטיות לעתירה דנא.

ביום 10.12.2013 ניתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (השופט י' שקד) המורה למשיבה לשלם לעותר סכום מסוים, בגין חלקו בדירה, באמצעות שיק בנקאי. נקבע כי התשלום ייעשה "במעמד סידור הגט", ואם הגט יתעכב שלא בעטיו של העותר – עד ליום 10.2.2014 (להלן: פסק הדין הראשון). העותר סירב ליתן גט, ולטענתו העיכוב נבע מחשש לגיטימי פן תיפגענה זכויותיו הממוניות. בנסיבות אלה, פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה הגיע לפני רשמת ההוצל"פ, אשר הורתה בהחלטתה מיום 28.3.2016, כי עוד לפני סידור הגט, האשה חייבת להפקיד את השיק הבנקאי בבית הדין הרבני.

על החלטה זו הגישה האישה ערעור לבית המשפט לענייני משפחה. הערעור הובא לפתחו של השופט שקד, ובפסק דין מיום 25.7.2017 הוחלט לקבל את הערעור (להלן: פסק הדין השני). בית המשפט לענייני משפחה הבהיר את פסק דינו הראשון, וכך נאמר:

"מהרגע שהאיש הביע דעתו כי הוא מסרב ליתן את הגט [...] הוא איבד את זכותו כי האשה תבטיח את מתן הגט באמצעות שיק בנקאי [...] עמידה על הזכות כי האשה תפקיד את השיק בנסיבות שתוארו, היא [...] בבחינת עמידה על זכות בחוסר תום לב [...] התוצאה היא – כי ככל שהאיש יתן גט ולאחר מתן הגט יתרת הסכומים תהיה בת אכיפה. למען הסר ספק, אין בתוצאת פסק דין זה כדי לפגוע בתוצאות עתידיות של הליכים אחרים אשר מתקיימים ו/או יתקיימו ביניהם בכל ערכאה אחרת".

ביום 2.8.2017 ניתן גט, אך הסכסוך הכספי לא הסתיים. בהחלטה מיום 8.3.2018, בית הדין הרבני הגדול מנה את המחלוקות בין הצדדים והורה "לעכב את התיק של הוצאה לפועל עד שבית הדין האזורי בתל אביב יתן את החלטתו הסופית בכל המחלוקות וכתובה ופיצויים בין בני הזוג". כנגד החלטה זו מכוונת העתירה שלפנינו. [במאמר מוסגר ולשלמות התמונה, יצויין כי העותר הגדיל לעשות והגיש בקשה לביטול הגט "מחמת גט מוטעה", ובקשתו נדחתה בהחלטה מיום 31.5.2018].

במסגרת העתירה לבג"צ, מכילה העתירה של העותר שתי טענות עיקריות: האחת, כי פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול ניתן בחוסר סמכות, תוך התערבות בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, בניגוד לחובת כיבוד הערכאות. השניה, כי הדיינים מצויים בקשר חברי עם בא-כוחה של המשיבה. טענות נוספות שנכללו בעתירה הן כנגד העברת מקום הדיון מפתח תקווה לתל אביב; אין תיקים פתוחים בין הצדדים בבית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה; וטענה להסתמכות או "הבטחה מינהלית" בהחלטה קודמת של בית הדין הרבני הגדול.

בית המשפט העליון קבע שדין העתירה להידחות על הסף, ואף לא נדרשה תגובה מטעם המשיבים.

כידוע, בית המשפט הגבוה לצדק אינו משמש ערכאת ערעור על החלטותיו של בית הדין הרבני הגדול, ואינו נוהג להתערב בהחלטותיהם של בתי הדין הדתיים (בג"ץ 409/18 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (25.3.2018); בג"ץ 2947/17 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (4.4.2017); בג"ץ 557/17 פלוני נ' פלונית (23.1.2017)). גם העתירה דנא אינה מגלה עילה להתערבותנו, באשר חרף טענותיו של העותר לא נגלתה לעיניי חריגה מסמכות או נסיבות חריגות אחרות.

למעשה, הסוגיה העיקרית שמתעוררת בעתירה היא שאלת היחס בין פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה לבין החלטתו של בית הדין הרבני הגדול. העותר הציג סתירה לכאורית בין פסק הדין הראשון, שקבע מועד מוגדר לתשלום, לבין החלטתו של בית הדין להשהות את התשלום עד לבירור המחלוקות הכספיות. אילו זו היתה המציאות, עשויה היתה להתעורר שאלה, ואולם טענתו של העותר לוקה בחוסר התייחסות לפסק הדין השני (שהוצנע ותואר באופן סלקטיבי בפסקה 14 לעתירה). בפסק הדין השני הובהר כי נוכח התנהלותו של העותר – "לאחר מתן הגט יתרת הסכומים תהיה בת אכיפה", וזאת חלף המועד הנקוב בפסק הדין הראשון. בנסיבות אלה, איני סבור כי החלטתו של בית הדין הרבני הגדול עומדת בניגוד לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. החיוב הכספי שנקבע בפסק הדין הראשון עומד בעינו, אך המועד לקיומו נדחה עד לבירור התמונה הכוללת, וניתן להבין את ההיגיון בכך.

אשר לטענתו של העותר בדבר קשרי חברות בין הדיינים לבין בא-כוח המשיבה, הרי שהדרך להעלות טענות מסוג זה היא בהליכים לפי סעיף 19א לחוק הדיינים, התשט"ו-1955. מתוך העתירה נראה לפי בית המשפט העליון, כי העותר לא הגיש בקשת פסלות, וממילא גם הליך ערעורי לא התקיים. מובן אפוא כי ההליך בבג"צ איננו המקום המתאים להידרש לראשונה לטענות אלה. גם יתר הטענות שנכללו בעתירה אינן מגלות עילה להתערבות בית המשפט העליון, וכך הוא קבע.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס- נוסחה למיליון הראשון

עו"ד נועם קוריס: תקנון בחינם לאתר אינטרנט 

עו"ד נועם קוריס שאלות ותשובות במגזין ביזנס/ קו עיתונות

עו"ד נועם קוריס שאלות ותשובות במגזין ביזנס/ קו עיתונות

ניתן לשלוח שאלות למדור במייל kurislaw@gmail.com
שאלה: רכשתי מיקרוגל חדש ולא ברור לי איך להשתמש בכל האפשרויות שיש במיקרוגל, למיקרו גל צורף אומנם ספרון הוראות באנגלית, אבל ההוראות באנגלית לא מספיק ברורות לי, מה עושים ?


תשובה: בהתאם לחוק הגנת הצרכן, לפי צו הגנת הצרכן (סימון טובין), התשמ"ג – 1983 מחוייב היצרן או היבואן של המיקרו גל לצרף הוראות הפעלה בעברית למיקרוגל שנמכר בישראל. אדם שרכש אחדד מהמוצרים המופיעים בצו וביניהם: שואבי אבק ביתיים, מקרני שקופיות ומטולי תמונות, מייבשי כביסה ביתיים, ממיסי חלודה ומדללים, מגהצים, מייבשי שיער, טפטים, מכונות גילוח, חומצת מלח לשימוש ביתי ,מערכת סטריאו, מערכות קולנוע ביתי, מכשירי וידאו, מערכות שמע וסראונד, מכשירי גז ביתיים, מסחטות חשמליות, מכסחות דשא, מפזרי חום, סורקים, מצננים, מחשבי כף יד, תנורי מיקרו גל, מכשירים ותכשירים רפואיים המיועדים לשימוש עצמי, זכאי לקבל עימם אף ללא שביקש, את הוראות ההפעלה והשימוש בהם, כשהם כתובים בעברית.
יצרן או יבואן שלא מצרפים הוראות הפעלה בעברית, עלולים למצוא עצמם תחת חקירת משרד התעשיה והמסחר, וצרכן שרכש מוצר ולא קיבל עימו את הוראות ההפעלה רשאי במקרים מסויימים אף להגיש תביעה צרכנית ולקבל פיצוי, או אף להגיש תביעה ייצוגית בשם קבוצת צרכנים גדולה.



שאלה: מהי תביעה ייצוגית והאם צריך לקבל את הסכמת כל האנשים שתובעים בגינם בתביעה ייצוגית ?
תשובה: תביעה ייצוגית היא מנגנון של אכיפה אזרחית, הנותנת לכל אדם כוח רב מבחינה משפטית ואשר נועד להקל את מימוש הזכויות של קבוצות שונות באוכלוסיה, למשל צרכנים מול עוסקים, לקוחות מול בנקים, עובדים מול מעסיקים, בעלי מניות בחברות ציבוריות מול החברות עצמן או מנהליהם ועוד. כאשר לצרכן מסוים קמה עילת תביעה לפי חוק הגנת הצרכן, הוא יכול להגיש תביעה ייצוגית אף בשם כלל הצרכנים שנפגעו בצורה דומה לשלו, אף מבלי לבקש את אישורם של שאר הצרכנים, ואם יצליח בתביעתו הוא אף יהיה זכאי לתגמול נדיב בעבור מאמציו והגשת התביעה הייצוגית שהגיש, היכול להגיע לסכומים מכובדים למדי.

עו"ד נועם קוריס מייסד משרד נועם קוריס ושות' בשנת 2004. משרד עורכי דין נועם קוריס ושות' עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 20044. עו"ד נועם קוריס בעל תואר מסטר במשפט מאוניברסיטת בר אילן.

עו"ד נועם קוריס – על גירושין, על כתובה ועל ריבים על מחצית דירה

ל' ניסן התשע"ז 17:34 26.04.2017

נועם קוריס

עו"ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות' עורכי דין עוסק במשפט מסחרי מאז שנת 2004. עקבו אחרינו בבלוג עו"ד נועם קוריס ושות' הצטרפו אלינו בפייסבוק נועם קוריס עו"ד  

בשנת 1999, בתור סטודנטים למשפטים, למדנו בבית הספר למשפטים, שכשאר זוג יהודי רוצה להתגרש בישראל קיימת בעניינים מסויימים סמכות מקבילה לפי החוק, לבית הדין הרבני ולבית המשפט לענייני משפחה.

במילים אחרות, יוצא שאם כבר מחליטים להתגרש אז כדאי למהר ולהיות הראשון שפונה לערכאות, שכן הפנייה הראשונה היא זו שקובעת עם בית הדין הרבני ידון בסכסוך או בית המשפט לענייני משפחה.

הסמכויות המקבילות לכאורה הביאו למצב, שבו מהירה אצבע על ההדק, ולא פעם גם עורכי הדין עוד מאיצים בלקוח או הלקוחה למהר ולהתחיל בהליך הגירושין, בשביל להיות הראשון ולקבל יתרון.

אז הרבה זמן עבר מאז שסיימתי את בית הספר למשפטים והיום המצב שונה, בתי המשפט כמו גם בתי הדין הרבניים לא ממהרים ללכת שבי וכך למשל במקרים בהם אישה דורשת מחצית מהרכוש בבית משפט לענייני משפחה, יש להניח שבית הדין הרבני יקבע שהיא אינה זכאית עוד לכתובה.

עו"ד אלכסנדר כהן (עו"ד אלכס כהן) שעוסק במשפטי גירושין מספר לי, ששוב ושוב מגיעים אל משרדו גברים, אנשים שבורים, לאחר שעלתה תמונה בראשם, לפיה בגירושין האישה תקחח את מחצית הכסף ממכירת הדירה, וגם תדרוש ותקבל את פדיון דמי הכתובה, ובכך למעשה תיקח גם את חצי הדירה השני, שלהם.

עו"ד כהן מסביר, שמרוץ הסמכויות המוכר אומר, שהתביעה בין הצדדים, שהוגשה קודם לבית הדין הרבני- תתנהל בבית הדין הרבני, ואם קודם הוגשה לבית משפט לעניינ י משפחה תתנהל בו.

אם האישה תגיש את התביעה קודם לבית משפט לענייני משפחה, ענייני הרכוש יישמעו שם, ואחר כך האישה יכולה גם לתבוע את כתובה ברבנות. עם זאת האישה לא תקבל תשלום כפול, לפי פסק דין בבלי, כל שקל שהאישה מקבלת בחלוקת רכוש בבית משפט לענייני משפחה, יש להוריד מהכתובה. כך, שאם הכתובה היא למשל 555,555 שקלים, והצדדים מכרו דירה, ונשאר להם אחרי סילוק חובות 600,000 לכל אחד, יראו את הבעל כאילו כבר שילם את דמי הכתובה האמורה.

אבל יש להבדיל, בין תביעות למזונות ילדים, שגם אם רוצים לנהל ברבנות (בית הדין הרבני), האישה עלולה למשוך את הדיון בנושא אל בית המשפט לענייני משפחה, להבדיל מהדיון בסכסוכים על הרכוש.

לכן, לא צריך לפחד, כמו שאומרים השופטים, אי אפשר "לקבל גם וגם", ולכן מי שתבעה בבית משפט לענייני משפחה, לא תקבל את הכתובה בנוסף לתביעתה, ככל שמה שקיבלה בחלקת רכוש עולה על הכתובה.

עו"ד כהן מספר, שאחרי שהגברים מקבלים תמונה נכונה על המצב המשפטי שלהם, יכול המשפט להתנהל על מי מנוחות, ולמרות הסמכויות המקבילות בישראל, אישה לא יכלה לקחת מבעלה במסגרת גירושין, את מה שלא מגיע לה.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – כותב על חובות, על פלילים, ועל שכר טרחת עורכי דין

עו"ד נועם קוריס – כותב על הזהירות הנדרשת בשכר טרחה לפי הצלחה

מחזיק מניות בישראל ? אולי לא אמרו לך ומגיע לך כסף ?!

מחזיק מניות בישראל ? אולי לא אמרו לך ומגיע לך כסף ?!

200,000 ₪ שולמו למחזיק המניות שטבינסקי לאחר שבית המשפט קיבל את עמדת עורכי דינו לאשר הגשת תביעה נגזרת כפי שביקש, סך של 250,000 ₪ שולמו כהוצאות עם אישור הגשת התביעה הנגזרת בעניין דסק"ש ועסקת מעריב. איך מגישים תביעה נגזרת ומה ההבדל בין תביעה נגזרת לבין תביעה ייצוגית.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס - כותב בערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com  

השבוע פנה אלי לקוח במייל (kurislaw@gmail.com), ושאל אותי איך הוא יכול להחזיר לעצמו את חסרון הכיס שנגרם לו באחזקת מניות שהחזיק בבנק בשנים האחרונות. הוא קרא במדורי הכלכלה כמה כתבות שקצת הטרידו אותו, בנוגע לחלק מהמניות שהחזיק.

לא כל אחד מסוגל להבין כל ניואנס בכל כתבה כלכלית או כתבה משפטית, בעיקר לא כל אחד יכול להבין כתבות שלא מדברות בגובה העיניים, או כתבות שנראה שמי שכתב אותן לא כל כך הבין מה הוא כותב.

לעיתים קריאת הכתבה המטרידה בעיתון היא רק הניצוץ או הטרייגר שמביא לבחינת העובדות לאשורן, לפעמים בדיקה של העובדות על ידי עורך דין יכולה להביא גם להמלצה על אכיפה אזרחית אקטיבית ואפקטיבית.

החוק בישראל מעודד במצבים מסויימים אכיפה אזרחית, חוק איסור לשון הרע, חוק הגנת זכויות יוצרים, הפרטיות וחוק התקשורת ממגדירים לצד אחריות פלילית ואפשרות לטיפול משטרתי בעבירה על חוקים אלו, גם מנגנון אכיפה אזרחית המקנה שיקול דעת לבית המשפט לפסוק אלפי ועשרות אלפי שקלים בעבור כל מעשה עוולה לפי סעיפים מסויימים בחוקים לעיל.

כך למשל, אם פלוני הכפיש אותך באינטרנט, קיימת לך אפשרות להגיש נגדו תלונה למשטרת ישראל שתהיה רשאית להגיש נגדו כתב אישום פלילי, וגם תעמוד לך האפשרות להגיש בעצמך קובלנה פלילית- וגם תביעה אזרחית לפיצוי גם ללא הוכחת נזק- בסכום שיכול להגיע עד 144,000 ₪ לכל פרסום מפר.

תיקון 40 לחוק התקשורת, המוכר לרובנו גם כחוק דואר זבל, הוכיח את עצמו במיגור תופעת הספאם בישראל, כאשר אלפי תביעות בעניין ספאם הוגשו מאז שנת 2008, מדי שנה ושנה ותוך דרישה לפיצוי ללא הוכחת נזק עד לסך של 1,000 ₪ לכל הודעת פרסומת בלתי רצויה, שיצרו בפועל אכיפה אזרחית יעילה, שהוציאה את הכלכליות של מרבית הודעות הספאם שנשלחו לאזרחי ישראל קודם לכן.

בצורה דומה, לצד הרשות לניירות ערך שתפקידה להגן על ציבור המשקיעים ולפקח על אכיפת החוק בשוק ההשקעות המקומי, מאפשר החוק בישראל שני מנגנונים עיקריים של אכיפה אזרחית והגנה על האינטרסים, גם של בעלי מניות פרטיים מהציבור הרחב.

מנגנון התביעה הייצוגית, אשר מתאים למספר עניינים וביניהם נושאים מתוך דיני הבנקאות, הביטוח, הצרכנות, תיקון 40 לחוק התקשורת וכמובן בעלי מניות או יחידות השתתפות מן הציבור.  

בעל מניות מן הציבור, אפילו אם הוא מחזק מספר מניות מצומצם בשווי של אלפי שקלים בודדים, רשאי בתנאים מסויימים להגיש תביעה ייצוגית בשם כל בעלי המניות ובגין כל שווי העוולות המתוארות בבקשתו- היכולות להגיע גם למיליארדי שקלים.

כאשר מתקבלת תביעה ייצוגית, יכול בעל המניות מן הציבור, שהגיש את התביעה האישית שלי לאור אחזקתו אפילו במניות בודדות, להיות מתוגמל לפי החלטת בית המשפט גם במיליוני שקלים.

מנגנון נוסף שמגדיר אכיפה אזרחית במקרים של אחזקת מניות בתאגידים, הנו מנגנון התביעה הנגזרת, מנגנון התביעה הנגזרת מאפשר אפילו לבעל מניות בודדות בחברה מסויימת, נניח מניות שנרכשו על ידו בבורסה לניירות ערך בתל אביב ובאמצעות הבנק- להגיש במקרים מסויימים בקשה לבירור תביעה נגזרת, אשר די בכך שתאושר בכדי שבית המשפט ישקול את גובה התגמול לאותו בעל מניות מקרב הציבור.

הגשת בקשה לניהול תביעה נגזרת היא למעשה פעולה שנועדה להשיב לחברה עצמה כספים או חסרון כיס, אשר בדרך כלל בעלי השליטה בחברה מונעים מאינטרס אחר לגבי אותה השבה- השונה מהאינטרס של בעלי מניות המיעוט או הנושים.

בכדי לסבר את האוזן, בשנים האחרונות נפסקו לא פעם תגמולים בסכומים של מאות אלפי שקלים ויותר לטובת בעלי מניות מיעוט, ואפילו בשלב האישור להגיש את התביעה הנגזרת כבר נפסקו 200,000 ₪ למחזיק מניות בתנ"ג 18-10-00311 שטבינסקי נ' פסיפיקה אחזקות בע"מ ואח', בעוד לא פחות מ- 250,000 ₪ נפסקו כהוצאות עם אישור התביעה הנגזרת בעניין דסק"ש ועסקת מעריב. איך מגישים תביעה נגזרת ומה ההבדל בין תביעה נגזרת לבין תביעה ייצוגית.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

בג"צ דחה עוד עתירה להדחת בנימין נתניהו

בג"צ דחה עוד עתירה להדחת בנימין נתניהו

בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בשתי עתירות שהוגשו בפניו, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בהרכב השופטים כבוד השופט מ' מזוז, כבוד השופטת ע' ברון, כבוד השופטת י' וילנר

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס - כותב בערוץ 7

עו”ד נועם קוריס - על פיגועי טרור, איראן וטראמפ

עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com   

העותרות בעתירות היו התנועה למען איכות השלטון בישראל וחברת הכנסת לאה פדידה ואלו הופנו נגד ראש ממשלת ישראל, שר הבטחון, שר החוץ, שר הבריאות, היועץ המשפטי לממשלה ושר העלייה והקליטה

עניינן של העתירות דנן הוא בבקשותיהן של העותרות, התנועה למען איכות השלטון בישראל וחברת הכנסת לאה פדידה (להלן בהתאמה: התנועה למען איכות השלטון ו-חה"כ פדידה), כי בית המשפט יורה לראש ממשלת ישראל (להלן: ראש הממשלה), לפרוש מתפקידיו כשר הביטחון, שר החוץ, שר הבריאות וממלא מקום שר העלייה והקליטה, ולמנות שרים אחרים תחתיו; וכן כי תינתן הוראה למשיב 2, הוא היועץ המשפטי לממשלה, להנחות את ראש הממשלה לפרוש מתפקידיו כאמור.

בעתירותיהן טוענות העותרות כי כהונתו של ראש הממשלה כשר בארבעה משרדי ממשלה כאמור, פוגעת באינטרס הציבורי ובאמון הציבור ברשויות השלטון, מקשה על תפקודם של המשרדים האמורים, ואף עולה כדי חוסר סבירות קיצוני המחייב את פרישתו של ראש הממשלה מתפקידים אלה. זאת, בייחוד בשים לב להערות בית משפט זה בבג"ץ 3132/15 מפלגת יש עתיד בראשות יאיר לפיד נ' ראש ממשלת ישראל (13.4.2016), ולהתראת הבטלות אשר ניתנה שם.

בתגובתם המקדמית של המשיבים, כמו גם בהודעות מעדכנות אשר הוגשו מטעמם, צוין כי למן הגשת העתירות דנן אישרה הממשלה את מינויו של חבר הכנסת יריב לוין לתפקיד ממלא מקום שר העלייה והקליטה, חלף ראש הממשלה, ובהמשך לכך, אף מונה חבר הכנסת יואב גלנט לתפקיד האמור במינוי של קבע. כמו כן, צוין כי ראש הממשלה התפטר מתפקידו במשרד החוץ, וחבר הכנסת ישראל כץ מונה לתפקיד ממלא מקום שר החוץ תחתיו. נוכח האמור, וכן לאור הקדמת מועד הבחירות לכנסת ה-21, נטען כי חל שינוי מהותי בתשתית העובדתית שעליה מבוססות העתירות, וכי אין מקום לבררן בשלב זה. עוד נטען כי חה"כ פדידה לא פנתה אל המשיבים טרם הגשת עתירתה וכי התנועה למען איכות השלטון לא נתנה בידי המשיבים שהות מספקת להשיב לפנייתה לפני שהגישה את עתירתה, ומשום כך יש למחוק את העתירות גם מחמת אי מיצוי הליכים.  בנוסף, נטען כי דין העתירות להידחות אף לגופן.

בהמשך לכך, ביום 7.3.2019 הגישה התנועה למען איכות השלטון בקשה למשיכת עתירתה, תוך שמירת טענותיה לגופם של דברים, וכן ביקשה כי המשיבים יחויבו בתשלום הוצאותיה במסגרת ההליך דנן, בשל תרומתה של עתירה זו לשינוי מצבת השרים בממשלה כאמור. כמו כן, ביום 11.3.2019 הודיעה חה"כ פדידה כי היא מסכימה למחיקת עתירתה.

לנוכח האמור, ובהסכמת העותרות, החליט בג"צ שדין העתירות להימחק. כאמור לעיל, התשתית העובדתית העומדת בבסיס העתירות השתנתה באופן מהותי לנוכח העובדה שראש הממשלה חדל מלכהן כשר העלייה והקליטה וכשר החוץ, ולנוכח הקדמת הבחירות הקרבות לכנסת ה-21. במצב דברים זה, העתירות במתכונתן הנוכחית התייתרו, והן אינן רלוונטיות עוד.

בנוסף לאמור נקבע בבג"צ, כי יש להורות על מחיקת העתירות  אף מחמת אי-מיצוי הליכים, זאת לאור האמור בתגובתם המקדמית של המשיבים  כי חה"כ פדידה כלל לא פנתה אליהם עובר להגשת עתירתה (ראו: בג"ץ 8691/18 חרמון התנועה לשוויון זכויות ומנהל תקין נ' שר האוצר, פסקה 4 (17.12.2018); בג"ץ 331/19 מלכה נ' המרכז לגביית קנסות (24.1.2019), וכן כי התנועה למען איכות השלטון לא נתנה למשיבים הזדמנות מספקת לבחון את פנייתה (ראו: בג"ץ 2572/17 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' הממונה על ההגבלים העסקיים, פסקה 3 (30.3.2017); בג"ץ 5781/18 י.ש.ל.ב קליניק בע"מ (מרכז רפואי הרברט סמואל) נ' משרד הבריאות, פסקה 3 (5.8.2018)).

סוף דבר: העתירות נמחקו על ידי בג"צ.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

עו"ד נועם קוריס- בית המשפט העליון נתן צו ארעי נגד משרד התקשורת

עו"ד נועם קוריס- בית המשפט העליון נתן צו ארעי נגד משרד התקשורת

תנועת הצלחה - התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת, מועצת הנגב, מועצה מקומית חורה, המועצה המקומית ירוחם וכן נוספים הגישו לאחרונה עתירה לבג"ץ נגד החלטת משרד התקשורת לדחות את חיובן של חברות הכבלים לפריסה מלאה של השירותים.

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סקירות משפטיות בישראל היום!

עו"ד נועם קוריס – מפעיל אתר אינטרנט ? ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – גוגל מפלה ישראלים- ערוץ 7

עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com

בהחלטתו כנגד חברת הוט ונגד משרד התקשורת קבע בית המשפט העליון שניתן בזאת צו על-תנאי המופנה אל המשיבים 1-2 והמורה להם לבוא וליתן טעם מדוע לא יבטלו את החלטתם לדחות את ביצועה ואכיפתה של חובת המשיבה 3 להשלים את הפריסה הפנים-ארצית של תשתיותיה באופן שאלו תתפרסנה בכל אזורי הארץ, כאמור בתקנה 18(ג)(3)(ג) לתקנות התקשורת (בזק ושידורים) (הליכים ותנאים לקבלת רישיון כללי למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים), התש"ס-2000, ולפי הרישיון הכללי למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים, שניתן למשיבה 3.

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

השוחד בחברת חשמל- בית המשפט לא אישר לזמן עדים מחו"ל

השוחד בחברת חשמל- בית המשפט לא אישר לזמן עדים מחו"ל

בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בבקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט י' שינמן) בת"א 46448-03-13 מיום 10.10.2018 ומיום 11.10.2018, בגדרן נדחו בקשות המבקש לזימון עדים ולגביית ראיות מכוח סעיף 47 לחוק עזרה משפטית בין מדינות, התשנ"ח-1998 (להלן: חוק עזרה משפטית).

ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!

עו"ד נועם קוריס - כותב בערוץ 7

עו”ד נועם קוריס - על פיגועי טרור, איראן וטראמפ

עו"ד נועם קוריס – כותב ב - cafe.themarker.com   

רקע והשתלשלות ההליכים

המבקש, אשר שימש בעבר כדירקטור בחברת החשמל לישראל בע"מ, היא המשיבה 1 (להלן: חברת החשמל), הורשע בביצוע עבירות של קבלת שוחד, מרמה, הפרת אמונים ושיבוש מהלכי משפט, וזאת במסגרת פרשיית שוחד, בגדרה הועברו תשלומים מטעם המשיבות 3-2, הן Siemens AG וסימנס ישראל בע"מ (להלן: סימנס ישראל, ויחד: סימנס) לגורמים שונים בחברת החשמל, והמבקש ביניהם, על מנת שיסייעו לסימנס לזכות במכרז שפרסמה חברת החשמל. בעקבות זאת, הגישה חברת החשמל לבית המשפט המחוזי תביעה נגד סימנס, המבקש ונתבעים נוספים, לפיצויים בגין הנזקים אשר הסבו לה, ולהשבת סכומי הכסף אשר הועברו כשוחד במסגרת הפרשייה האמורה (להלן: התביעה). בעקבות הסכם פשרה שנחתם בין חברת החשמל לבין סימנס, נמחקה האחרונה מכתב התביעה, ואולם, המבקש שב וצירפהּ להליך המתנהל בבית המשפט המחוזי, באמצעות הודעת צד ג' אשר הגיש נגדה. 

בהמשך לכך, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה לזמן לעדות מטעמו שתי יועצות משפטיות של חברת החשמל, ושתי יועצות משפטיות של סימנס ישראל (להלן בהתאמה: הבקשה לזימון העדוֹת והיועצות המשפטיות); וכן ביקש כי בית המשפט המחוזי יקבע, מכוח הוראת סעיף 47 לחוק עזרה משפטית, כי עדויותיהם של מספר תושבי גרמניה – אשר חלקם שימשו כעובדים ונושאי משרה בסימנס בתקופה שבה התרחשה פרשיית השוחד המתוארת לעיל, וחלקם נמנים עם עובדיה של סימנס כיום (להלן: העדים הזרים) – דרושות לצורך הדיון בתביעה. זאת, על מנת שניתן יהיה להגיש ליועץ המשפטי לממשלה בקשה לגביית עדותם מכוח סעיף זה בגרמניה על-ידי הרשות הרלוונטית (להלן: הבקשה לפי חוק עזרה משפטית). אציין כי בבקשתו האמורה התייחס המבקש אף להוראת סעיף 49 לחוק עזרה משפטית, אך דומה כי טענתו זו נזנחה במסגרת הבקשה דנן, ומשכך אתייחס להלן אך לטענותיו באשר להוראת סעיף 47 לחוק זה כאמור.

בבקשה לזימון העדו­ת טען המבקש כי היועצות המשפטיות של חברת החשמל חתמו על תצהירי תשובה לשאלונים ועל תצהירי גילוי מסמכים אשר הוגשו מטעם חברת החשמל, וכי תכנם של תצהירים אלה נוגע לסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים. משכך, וכן נוכח טענת המבקש כי חברת החשמל מסתירה מסמכים מפניו, נטען כי זימון היועצות המשפטיות נחוץ ורלוונטי לבירור התביעה. אשר ליועצות המשפטיות של סימנס ישראל נטען כי עדותן נחוצה בכל הנוגע למסמכים שגילויים התבקש על-ידי המבקש במסגרת הליכי הגילוי המוקדם.

בהחלטה מיום 25.6.2018 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה, וזאת מבלי שהתבקשו תגובותיהן של סימנס ושל חברת החשמל לבקשה זו. בעקבות זאת, הגישו השתיים לבית המשפט המחוזי בקשות לביטול ההחלטה האמורה, ולחלופין, לעיון מחודש בה. בתוך כך, נטען כי עדויותיהן של היועצות המשפטיות אינן נחוצות ואינן רלוונטיות לבירור התביעה; וכן כי ככלל, אין מקום להיעתר לבקשה לזימון עדים, אך מן הטעם שאלה חתמו על תצהירים במסגרת הליכי גילוי מוקדם. כמו כן, טענה חברת החשמל כי אם ייעתר בית המשפט המחוזי לבקשה, כי אז שומרת היא על זכותה להגיש תצהירי עדות ראשית של יועצותיה המשפטיות.

בבקשה לפי חוק עזרה משפטית נטען כי עדותם של העדים הזרים נחוצה ורלוונטית לבירור סוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים לתביעה, וכן כי עובר להגשתה של בקשה זו פנה המבקש לסימנס על מנת שתיידעוֹ האם בכוונתה לזמן את העדים הזרים לעדות מטעמה, ולחלופין, האם יסכימו עדים אלה להעיד מטעם המבקש. נטען כי סימנס לא השיבה לפנייתו זו. עוד צוין כי המבקש מסכים לגביית עדותם של העדים הזרים באמצעות היוועדות חזותית או בכל אמצעי אחר אשר עשוי להקל על גבייתה.

בתשובה לבקשה לפי חוק עזרה משפטית טענה סימנס כי בקשה זו הוגשה בחוסר תום לב, כי המבקש לא הוכיח שעדותם של העדים הזרים רלוונטית לבירור התביעה, וכן כי הלה לא פנה אל עדים אלה על מנת לבחון אם הם מסכימים להעיד מטעמו בדרך של היוועדות חזותית, או אף להגיע לישראל לשם כך. עוד נטען בהקשר זה כי אין די בפנייתו של המבקש לסימנס אך שלושה ימים בטרם הוגשה בקשתו לפי חוק עזרה משפטית.

החלטות בית המשפט המחוזי

בהחלטה מיום 10.10.2018 השהה בית המשפט המחוזי את החלטתו מיום 25.6.2018, ככל שזו נוגעת לזימונן של היועצות המשפטיות של חברת החשמל לעדות מטעם המבקש, וזאת, נוכח הגשתם של תצהירי עדות ראשית מטעם יועציה המשפטיים הבכירים של חברת החשמל. נקבע, אפוא, כי לאחר שתשמענה העדויות הראשיות מטעם המבקש, ניתן יהיה לשוב ולבחון את הצורך בעדותן של היועצות המשפטיות המנויות בבקשה לזימון עדות.

בהחלטה נוספת אשר ניתנה ביום 10.10.2018 ביטל בית המשפט המחוזי את החלטתו מיום 25.6.2018, ככל שזו נוגעת ליועצות המשפטיות של סימנס ישראל, וקבע כי אין מקום לזמנן לעדות אך משום שחתמו על תצהיר גילוי המסמכים אשר הוגש מטעם סימנס ישראל. זאת, בייחוד נוכח הסכמתה של סימנס לצרף את המסמכים שאליהם התייחסו תצהיריהן של יועצותיה המשפטיות, כראיות בתיק. עוד נקבע כי שמורה למבקש הזכות להגיש, בבוא העת, בקשה לזימון עדי הזמה מטעמו, ככל שיהיה בכך צורך.

בהחלטה מיום 11.10.2018 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לפי חוק עזרה משפטית, וקבע כי ככלל, היעתרות לבקשה מעין זו תיעשה כמוצא אחרון, ולאחר שמוצו כל החלופות האפשריות לגביית עדותם של עדים הנמצאים מחוץ לישראל. בתוך כך, נקבע, בין היתר, כי המבקש לא פנה אל העדים הזרים באופן ישיר, על מנת לבחון האם יסכימו להעיד מטעמו, וכי אין בפנייתו אל סימנס, אשר נשלחה אך שלושה ימים לפני הגשת הבקשה לפי חוק עזרה משפטית, כדי להוות תחליף לפנייה ישירה כאמור. עוד נקבע כי המבקש רשאי לשוב ולהגיש את בקשתו האמורה לאחר תום שמיעת העדים מטעמו, וכאשר תתבהר נחיצותן של עדויות העדים הזרים לבירור התביעה.

על החלטות אלה נסבה בקשת רשות הערעור.

הבקשה דנן

בבקשתו שב המבקש, בעיקרו של דבר, על טענותיו בפני בית המשפט המחוזי, וטוען כי דחיית בקשותיו עשויה לפגוע בזכות העומדת לו לניהול הגנתו כראוי. עוד נטען כי אין בהגשת תצהירי עדות ראשית מטעם היועצים המשפטיים הבכירים של חברת החשמל כדי לייתר את זימון יועצותיה המשפטיות לעדות מטעם המבקש; וכן כי למצער, היה על בית המשפט המחוזי לקבל את הצעתה של חברת החשמל להגשת תצהירי עדות ראשית של יועצות משפטיות אלה. כמו כן, נטען כי לא היה מקום לדחות את הבקשה לזמן לעדות את היועצות המשפטיות של סימנס ישראל, וזאת חרף הסכמתה של האחרונה לצירוף תצהיריהן כראיות בתיק, שכן חברת החשמל, אשר הגישה את התביעה, לא הסכימה לכך. אשר לדחיית הבקשה לפי חוק עזרה משפטית נטען כי בית המשפט המחוזי שגה בקבעו כי היה על המבקש לפנות ישירות אל העדים הזרים, וכן כי עדים אלה הם עובדיה של סימנס, ומשכך הדין אוסר על המבקש לפנות אליהם בשלב זה. לבסוף, נטען כי בית המשפט המחוזי שגה בדחותו את בקשות המבקש בטרם תמו הליכי הגילוי המוקדם, וכן כי ההחלטות נשוא הבקשה דנן אינן מנומקות דיין.

חברת החשמל וסימנס סומכות ידיהן על החלטות בית המשפט המחוזי, ושבות אף הן על טענותיהן בפניו. בנוסף, טוענת חברת החשמל כי היא מסכימה לצירוף תצהיריהן של יועצותיה המשפטיות, אשר הוגשו במסגרת הליכי הגילוי המוקדם, כראיות בתיק; וכן כי הלכה למעשה, בית המשפט המחוזי לא דחה את הבקשה לזימונן של יועצות משפטיות אלה, ומשכך החלטתו באה בגדר ההחלטות אשר לא תינתן בהן רשות ערעור לפי סעיף 1(5) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009. בנוסף, נטען כי מרבית העדים הזרים אינם עובדים עוד בסימנס, ומשכך, היה על המבקש לפנות אליהם, באופן ישיר, עובר להגשת הבקשה לפי חוק עזרה משפטית.

המשיבים 7-4, 9 ו-14-11 מותירים את ההכרעה בבקשה דנן לשיקול דעת בית המשפט, והמשיב 10 הודיע כי הוא אינו מתנגד לקבלתה.

דיון והכרעה

כידוע, החלטות בעניין זימון עדים הן החלטות דיוניות מובהקות, המצויות בליבת שיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ולכן, לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בכגון דא (ראו: רע"א 7695/16 מלון רוטשילד בע"מ נ' אומרו צ.ע יזמות ופיקוח בע"מ, פסקה 3 (8.3.2017); רע"א 3854/18 נחיאסי נ' פקיד שומה גוש דן, פסקה 6 (18.6.2018); רע"א 8317/18 פלוני נ' בית חולים הסהר האדום, פסקה 6 (10.1.2019) והאסמכתאות שם). המקרה דנן אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה. למעלה מן הצורך, יצוין כי אף לגופם של דברים, מצאתי את החלטותיו של בית המשפט המחוזי מאוזנות ומניחות את הדעת, ואף משכך יש לדחות את בקשת רשות הערעור דנן – הכול כפי שיפורט להלן.

הבקשה לזימון העדות

אשר לבקשה לזימון העדות קבע בית המשפט המחוזי כי לעת עתה, לא הוברר כיצד יתרמו עדויות היועצות המשפטיות לבירור התביעה. לא ראיתי להתערב בקביעות אלה של בית המשפט המחוזי, המצויות בגדר שיקול דעתו ומבוססות על בקיאותו של בית המשפט המחוזי בפרטי-פרטיה של התביעה. הדברים נכונים ביתר שאת, נוכח הסכמתן של סימנס ושל חברת החשמל לצירוף התצהירים שעליהם חתמו היועצות המשפטיות, כראיות בתיק. יתר על כן, בית המשפט המחוזי קבע כי שמורה למבקש הזכות לשוב ולבקש את זימונן של יועצות משפטיות אלה לעדות מטעמו בהמשך ההליך המשפטי. אני סבורה, אפוא, כי בשלב זה, אין מקום ליתן רשות לערער על ההחלטות הנוגעות לבקשה לזימון עדות, שכן לא מצאתי כי יש בהן כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות המבקש, לגרום לו נזק של ממש, או להביא לניהולו של הליך מיותר או בדרך שגויה (ראו: סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984).

גביית עדות מחוץ לגבולות המדינה – המסגרת הנורמטיבית

נפנה עתה לבחינת החלטתו של בית המשפט המחוזי ביחס לבקשת המבקש לפי חוק עזרה משפטית. לשם כך, נפתח בהצגת המסגרת הנורמטיבית.

ברירת המחדל, כמו גם האפשרות המיטבית, היא כי גבייתן של עדויות תיעשה לפני בית המשפט הדן בהליך המשפטי. באופן זה, נשמרת זכותם של בעלי הדין לחקירה נגדית, וכן בית המשפט יכול להתרשם באופן בלתי אמצעי מן העדים – ממהימנותם ומדבריהם, לנהל את הדיון כיאות, ואף להפעיל אמצעי אכיפה לשם הבטחת התייצבות העדים ועל מנת שאלה ישיבו על השאלות המוצגות בפניהם כיאות (ראו: ע"א 397/87 גיל נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד מד(2) 397, 407-406 (1989); רע"א 2772/12 פלוני נ' פלוני, פסקה 4 (8.5.2012); יחיאל שמיר, "גביית עדות באמצעות שיחת ועידה בווידאו בהתדיינות בינלאומית" המשפט ח 595, 597 ו-599 (התשס"ג); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 556 (מהדורה שתים-עשרה, 2015); גבריאל הלוי תורת הדיון האזרחי כרך ג 305 (2019)).

ואולם, לעיתים עדים אשר עדותם נחוצה להליך המשפטי מצויים מחוץ לגבולותיה של מדינת ישראל, ולפיכך, העמיד המחוקק בפני בית המשפט מגוון אמצעים חלופיים לגביית עדויות. כך, למשל הוראת סעיף 13 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 מקנה לבית המשפט סמכות להורות על חקירת עד הנמצא מחוץ לתחום שיפוטו באמצעות שלוח. סעיף זה אף שימש כמקור לסמכותו של בית המשפט לגבות עדויות בדרך של היוועדות חזותית (video conference), היינו, באמצעות חיבור וידאו המאפשר, "בזמן אמת", תמסורת של קול ותמונה כאחד (ראו: רע"א 5573/15 אברבוך נ' ‏OTKRITIE INTERNATIONAL INVESTMENT MANAGEMENT LTD, פסקה 5 (17.8.2015); והשוו: חוות דעתו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס, ברע"א 3810/06 י. דורי את צ'יקובסקי בניה והשקעות בע"מ נ' גולדשטיין, פ"ד סב(3) 175, 190 (2007) (להלן: עניין דורי), וחוות דעתה החולקת של השופטת (כתוארה אז) א' חיות, שם, בעמודים 204-203; כמו כן, ראו והשוו: תקנה 72 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018).

אכן, שני האמצעים האמורים לגביית עדותו של עד המצוי בחו"ל – גביית העדות באמצעות שלוח וגבייה בדרך של היוועדות חזותית – אינם תלויים בשיתוף פעולה מצד גורמים רשמיים במדינה שבה נמצא העד, אך בה בעת, תלויה הוצאתם אל הפועל בהסכמתו של העד ובשיתוף פעולה מצדו במסירת העדות (ראו: עניין דורי, בעמודים 193-192; רע"א 8692/09 בנק דיסקונט לישראל נ' חסן, פסקה 10 (13.10.2010) (להלן: עניין דיסקונט)).

גביית עדות באמצעות חיקור דין

ברם, כאשר העד השוהה בחו"ל אינו משתף פעולה עם הליכי גביית העדות שלפי סעיף 13 לפקודת הראיות, עומדים לרשות בית המשפט אמצעים נוספים לגביית עדותו, וזאת באמצעות פנייה למדינה שבה שוהה העד, בבקשה שזו תגבה את עדותו במסגרת הליך שיפוטי רשמי – על כלל אמצעי האכיפה והכפייה האפשריים בגדרו (להלן: בקשה לחיקור דין; וראו: Martin Radvan, The Hague Convention on Taking of Evidence Abroad Civil or Commercial Matters: Several Notes Concerning Its Scope, Methods and Compulsion, 16 N.Y.U. J. Int'l L. & Pol. 1031, 1051 (1984)).

בתוך כך, יש לציין את האמנה בדבר גביית ראיות בחוץ לארץ בעניינים אזרחיים או מסחריים, אשר נחתמה בהאג ביום 18.3.1970 (להלן: אמנת האג), ולפיה "רשאית רשות שיפוטית של מדינה בעלת האמנה, בהתאם להוראות דיניה של אותה מדינה, לבקש מאת הרשות השיפוטית של מדינה אחרת בעלת האמנה, באמצעות בקשה לחיקור דין, לגבות עדות או לבצע פעולה שיפוטית מסוימת אחרת" (ראו: סעיף 1 לאמנה; ההדגשה הוספה, י.ו.; וכן ראו: עניין דיסקונט, בפסקה 7; Daniel Wotman, The Hague Convention on the Taking of Evidence Abroad in Civil or Commercial Matters – A Comparison with Federal Rules Procedures, 7 Brook. J. Int'l L. 365, 383-386 (1981)). יוער כי מדינת ישראל מנויה עם המדינות החתומות על אמנת האג, וזו מיושמת בתחומיה מכוח התקנות לביצוע אמנת האג 1970 (גביית ראיות), התשל"ז-1977 (להלן: תקנות אמנת האג).

אמצעי נוסף לגביית עדות בדרך של חיקור דין נקבע בסעיף 47 לחוק עזרה משפטית, אשר לפיו רשאי היועץ המשפטי לממשלה לפנות למדינה אחרת בבקשה שזו תגבה עדות מאדם המצוי בתחומיה, לצורך הליך משפטי המתנהל בישראל, וזאת אם אישר בית המשפט הדן באותו הליך כי העדות דרושה לצורך בירורו (ראו גם: סעיף 45(א) לחוק עזרה משפטית; עניין דיסקונט, בפסקה 5).

במאמר מוסגר יצוין כי בכל הנוגע לבקשות לחיקור דין, נדמה כי חוק עזרה משפטית מהווה הסדר שיורי, במובן זה שתחולתו מוגבלת לגביית עדויותיהם של עדים השוהים במדינות אשר אינן חתומות על אמנת האג (ראו: סעיף 13(2) לחוק עזרה משפטית; עניין דיסקונט, בפסקה 6).

הקשיים המובנים בהליך חיקור הדין

האמצעים המפורטים לעיל, אשר עניינם בגביית עדויות בדרך של חיקור דין, הם הרלוונטיים לבקשת רשות הערעור דנן, ומשכך אייחד להם להלן מספר הערות.

אכן, אין להקל ראש בתרומתם של האמצעים העומדים לרשות בית המשפט לשם גביית עדות באמצעות פנייה למדינה אחרת, אך שוברם בצדם. כך, בין היתר, גביית עדויות בהליך של חיקור דין אינה מאפשרת לבית המשפט הישראלי התרשמות ישירה ובלתי אמצעית מן העדים; מונעת פיקוח שיפוטי על חקירות העדים, לרבות הבטחת תקינותן ונחיצותן להליך המשפטי הנדון; ולעיתים, אף שוללת מבעלי הדין את זכותם לחקירה נגדית, אשר "נחשבת לאמצעי הדיוני היעיל והחשוב ביותר לבירור האמת במשפט" (ראו: ע"פ 4456/14 קלנר נ' מדינת ישראל, פסקה 12 לחוות דעתו של השופט (כתוארו אז) ס' ג'ובראן (29.12.2015); גורן, בעמוד 554; עם זאת, יוער כי ככלל, תידרשנה המדינות החתומות על אמנת האג להיענות לבקשת הרשות אשר הגישה את הבקשה לחיקור דין, כי גביית העדות תבוצע תוך מתן אפשרות לחקירה נגדית, וזאת אם הדבר אפשרי ואינו נוגד את חוקי אותה המדינה, ראו: סעיף 9 לאמנת האג; עניין דיסקונט, בפסקה 18; Wotman, בעמודים 390-388; אשר לקשיים העולים מהליך של חיקור דין ראו: עניין דיסקונט, בפסקאות 15-14; שמיר, בעמודים 612-611; והשוו: ע"א 4649/92 פקיד שומה למפעלים גדולים נ' גהל, פ"ד מז(1) 564, 569-568 (1993); ע"א 7516/02 פישר נ' יוכמן, פ"ד ס(1) 69, 81 (2005); עניין דורי, בעמוד 194).

נוכח האמור, סבר העליון כי על הפנייה להליך של חיקור דין – אם באמצעות חוק עזרה משפטית, ואם באמצעות אמנת האג – להיעשות אך כמוצא אחרון, ורק לאחר שמוצו כל האפשרויות לגביית העדות ב"דרך המלך", היינו, לפני בית המשפט הדן בהליך, ולמצער, בדרך של היוועדות חזותית, המקהה במידת מה את מגרעותיהם האמורות של חיקורי דין (ראו: עניין דורי, בעמודים 194-191, ו-200; רע"א 3005/02 SmithKline Beecham P.L.C נ' אוניפארם בע"מ, פ"ד נו(6) 865, 868 (2002); שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד 115 (1999); שמיר, בעמודים 605-603; גורן, בעמודים 558-557;  הלוי, עמוד 303). 

בהתאם לכך ונוכח הקשיים המובנים בהליך חיקור הדין, כמתואר לעיל, נקבע כי המבקש להעיד אדם בהליך של חיקור דין, נדרש להוכיח כי בקשתו עומדת בשלושה תנאים: האחד, הבקשה הוגשה בתום לב; השני, העדות הנדונה בבקשה זו רלוונטית להכרעה בהליך המשפטי; והשלישי, קיימת "סיבה טובה" המונעת מן העדים הנדונים להגיע לישראל ולהעיד כיאות לפני בית המשפט הדן בהליך. עוד נקבע כי בבחינת התקיימותו של התנאי השלישי יש לאזן, בין היתר, בין נחיצותה של העדות לחקר האמת, לבין הפגיעה האפשרית בזכותו של בעל הדין שכנגד לחקירה נגדית, כמו גם ביכולתו של בית המשפט להתרשם באופן ישיר מן העדים וממהימנותם (ראו: עניין דיסקונט, בפסקה 15).    

הבקשה לפי חוק עזרה משפטית – מן הכלל אל הפרט

בית המשפט ציין, כי המבקש הגיש את בקשתו לחיקור דין מכוח הוראת סעיף 47 לחוק עזרה משפטית, ודומה כי שגה הוא בעשותו כן, שכן העדים הזרים הם תושבי גרמניה, וזו חתומה על אמנת האג (ראו: התוספת לתקנות אמנת האג). משכך, אני סבורה כי על פני הדברים, היה על המבקש לבסס את בקשתו על הוראות אמנת האג והתקנות אשר נתקנו לשם ביצועה (וראו לעיל פסקה 18). על כל פנים, השיקולים הרלוונטיים לבחינת כלל הבקשות לחיקור דין – חד הם, ומשכך, אין לשגגה האמורה נפקות בענייננו (באשר להבחנה מסוימת בין ההסדרים האמורים ראו: עניין דיסקונט, בפסקה 8; רע"א 522/11 גולסז נ' קלאצ'י, פסקה 5 (8.12.2011), ואולם, הבחנה זו רלוונטית אך למקרים שבהם נעתר בית המשפט לבקשה לחיקור דין, מה שאין כן בענייננו).

יישום ההלכות המפורטות לעיל על ענייננו מוליך למסקנה כי בדין דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לפי חוק עזרה משפטית, שכן, שוכנעתי כי לא התקיימו במקרה זה התנאים הדרושים לאישורו של חיקור דין, תוך סטייה מ"דרך המלך" – היא עדות ישירה וסדורה לפני בית המשפט המחוזי. כמבואר לעיל, תחילה, היה על המבקש לפנות באופן ישיר אל העדים הזרים, ולמצער, ליתן בידי סימנס שהות מספקת על מנת ליצור עמם קשר, וזאת, על מנת לבחון האם עדים אלה יסכימו להגיע לישראל ולהעיד לפני בית המשפט המחוזי. אם פנייה זו הייתה נענית בשלילה, כי אז היה על המבקש לבחון האם מסכימים העדים הזרים להעיד בדרך של היוועדות חזותית. אך אם היו העדים הזרים מסרבים אף לפנייה זו, אז ורק אז, רשאי היה המבקש לפנות לבית המשפט בבקשה לחיקור דין.

ברם, המבקש כלל לא צלח את השלב הראשון של ההליך ולא פנה באופן ישיר אל העדים הזרים, בעוד אין חולק כי מרביתם אינם עובדים בסימנס מזה זמן מה. יתר על כן, המבקש פנה אל סימנס בנדון אך שלושה ימים בטרם הגשת בקשתו לבית המשפט המחוזי, ומשכך אף לא היתה בידי סימנס שהות מספקת ליצירת קשר עם העדים הזרים, ולבחינה האם אלה מסכימים להגיע לישראל ולהעיד לפני בית המשפט המחוזי. המבקש לא מילא, אפוא, את חובתו הראשונית לבחון האם ניתן היה לגבות את העדויות הנחוצות, לטענתו, באופן סדור לפני בית המשפט המחוזי, ולמותר לציין כי המבקש אף לא מילא את חובתו השנייה הבאה בסדר הדברים – לבחון האם העדים הזרים מסכימים להעיד בדרך של היוועדות חזותית. ממילא, לא הוכיח המבקש כי קיימת "סיבה טובה" אשר אינה מאפשרת לגבות את עדותם של העדים הזרים ב"דרך המלך" כאמור ולא עמד אפוא באמות המידה שנקבעו בפסיקה הדרושות לצורך הוראה על חיקור דין (ראו לעיל בפסקה 21).

בשולי הדברים יצוין כי בית המשפט לא מצא ממש בטענת המבקש, שלפיה העדים הזרים לבטח יסרבו להעיד במסגרת הדיון בתביעה, וזאת היות שאפשרות מעין זו כלל לא הוצגה בפניהם, וכן המבקש לא העלה נימוק מבורר להסקתה של מסקנה מוקדמת כגון דא.

סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

המבקש יישא בהוצאות המשיבות 3-1 בסך כולל של 10,000 ש"ח (5,000 ש"ח למשיבה 1 ו-5,000 ש"ח למשיבות 3-2).

עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.