בבית הדין הצבאי לערעורים
בפני:
אל"ם אבי לוי -
שופט
בעניין:
טור' דמיטרי שפירו -
המערער (ע"י ב"כ, עו"ד אלכס כהן)
נ ג ד
התובע הצבאי הראשי -
המשיב (ע"י ב"כ, רס"ן אופירה אלקבץ; סרן שובל אושפיז)
ערעור
על החלטה של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי הזרוע לבניין הכוח ביבשה שניתנה
בתיק מז"י/399/08 (אל"ם ניר אבירם – הנשיא) בתאריך 28/9/2008. הערעור
נדחה.
lawdata - דטהחוקה ח
ל ט ה
כללי
זוהי
החלטה בערעורו של המערער, טור' דמיטרי שפירו, המופנה נגד החלטת נשיא בית-דין
מז"י להורות על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
נגד
המערער הוגש כתב-אישום, אשר ייחס לו שישה סעיפים, שעניינם שימוש בסם מסוכן
והחזקתו.
אישומים
אלו מקפלים בחובם 6 אירועים שבמהלכם עשה, לפי הנטען, המערער שימוש בסם מסוג
"חגיגת" בנסיבות אזרחיות בין החודשים אפריל 2008 ואוגוסט 2008; שני
אירועים שבהם עשה, לפי הנטען, שימוש ב"חגיגת" בחודשים מאי ואוגוסט 2008
בתוככי יחידה צבאית; שני אירועים שבהם עשה שימוש בסם מסוג קנביס בתוככי היחידה
הצבאית; שלוש הזדמנויות שבהן עשה שימוש בסם מסוג קנביס מחוץ ליחידה בין החודשים
יוני ו-אוגוסט 2008; ואירוע בודד של שימוש בסמים מסוג MDA ו-MDMA ביום 14 באוגוסט 2008,
או במועד החל סמוך לפני כן. כן כלול בכתב-האישום מעשה של החזקת סם מסוג קנביס
בחודש אוגוסט 2008 בתוככי היחידה הצבאית ומחוצה לה.
לא
למותר לציין כבר כאן שהמערער משרת ביחידתו, בט"ר ניצנים, כנהג רכב פינוי.
החלטת
נשיא בי"ד מז"י
נשיא
הערכאה קמא הורה בהחלטה תמציתית על החזקת המערער במעצר סגור עד תום ההליכים
המשפטיים נגדו. הוא ציין כי חומר הראיות שנאסף בתיק מכיל ראיות לכאורה לעבֵרות
המיוחסות לנאשם; הנשיא הנכבד ציין שעיקר הראיות מצוי באמרות הודאה ובהפללות מצד
מעורבים אחרים; עוד ציין הנשיא כי עניין לנו באמרות מפורטות למדי. הנשיא קמא עמד
על כך שבתיק קיימת חוות-דעתה של ד"ר רוטנברג, שלפיה בדגימת שתן שניטלה
מהמערער נמצאו תוצרי סם מסוג MDMA ו-MDA.
הנשיא
קמא ציין כי עילות המעצר אשר ננקבו בבקשת התביעה "מקיימות". בפרט, צוין
כי האמור במסוכנות צבאית ובפגיעה חמורה במשמעת הצבא. הנשיא קמא ציין עוד כי חלופת
מעצר בנסיבות שכאלה איננה אפשרית.
ביחס
לחשש להתמשכות המשפט כפועל יוצא של כפירת המערער באשמות וניהול משפט הוכחות ציין
הנשיא קמא הנכבד ש"ברור כי תינתן לו [לנאשם] הזכות להוכיח את חפותו. היה
ויבחר לכפור באשמה ותתחוור חולשת ראיות ועדויות, ביד הסנגור הנכבד לעתור לעיון
חוזר בשאלת המעצר ובית הדין ידון בכך בכובד ראש".
עיקר
ערעור ההגנה
בא-כוחו
של המערער, עו"ד אלכס כהן, טען בערעורו הן כלפי התשתית הראייתית, הן כלפי
עילת המעצר, הן בעניין החשש להתמשכות ההליכים.
תחילה
ציין הסנגור כי מרשו מכחיש את כל המיוחס לו; לטענתו, אין האישומים העוסקים בשימוש
ב"חגיגת" מבוססים כלל שכן, לטענת המערער, הוא עשה שימוש בחומר חוקי;
שרידי חומר אסור מסוג ה"קטינון" לא נמצאו בנוזלי גופו. מכאן שאין בנמצא
ראיות הקושרות אותו לשימוש בסם מסוכן מסוג "קטינון", כפי שטוענת התביעה.
שנית,
טען הסנגור, האישומים שעניינם שימוש בקנביס מבוססים כל-כולם על הפללות שווא של עדי
תביעה שהם עצמם צרכני סמים כבדים, ואשר יכולת הזכירה שלהם היא, אפוא, לקויה.
המערער מכחיש את המעשים, ולפיכך אין הטענות הללו מקימות תשתית ראייתית נאותה.
שלישית,
טען הסנגור, תוצרי חילוף חומרים המעידים על שימוש ב-MDMA או ב-MDA (חומרים ממשפחת האמפטמינים) שנמצאו בגופו של המערער אינם מעידים
על שימוש מודע בסם מסוג זה שנעשה על-ידיו. המערער מסר הסבר לגבי נסיבות כניסת הסם לגופו,
ועל כל פנים, אין כל ראיה לכך שהסם נכנס לגופו במודע. לפיכך גם לאישום זה אין
בנמצא ראיות מוצקות.
בכל
הנוגע לעילות המעצר טען הסנגור, עו"ד כהן, כי מסוכנות צבאית איננה מצדיקה
שלילת חירותו של אדם אף אם הוא נמנה על כוחות הביטחון. לדעתו, יכולה המערכת הצבאית
בלא קושי לשלוח את המערער לתקופה של דחיית שירות, שבה ישהה בביתו שלא על חשבון
תקופת שירותו, וכך לא תישקף ממנו מסוכנות כלשהי לכשירות הצבא או לכוננותו. ואם
המערער מסוכן לציבור, לאחר שיורשע וישא עונשו – האם אז כבר לא תישקף ממנו מסוכנות,
שואל הסנגור?!
טענה
אחרונה אשר אותה העלה הסנגור המלומד עניינה בחשש להתמשכות ההליכים. מרשו עצור מזה
כשלושה שבועות; הוא צפוי לכפור באשמה. בכתב-האישום מנויים ארבעה עדי תביעה מפלילים
וכן צפויה להעיד ד"ר מיכל רוטנברג, סגנית מנהל המעבדה לתרעולה. יוצא שההליך
המשפטי של מרשו צפוי לארוך חודשים ארוכים, ולפיכך מרשו צפוי לשהות במעצר סגור למשך
תקופה העולה על זו אשר הייתה מוטלת עליו כעונש, אילו הודה והורשע בדינו. עובדה זו
מהווה לחץ בלתי-הגון ובלתי-הוגן על המערער ועלולה להביאו להודות במה שלא עשה.
הכרעה
בערעור
ייאמר
מיד, בערעור זה אין כל ממש.
תשתית
ראייתית
כפי
שציין בצדק (ובקצירת האומר) נשיא הערכאה קמא, קיימת גם קיימת תשתית ראייתית
לכאורית להוכחת האשמות, אשר יוחסו למערער.
פרט
האישום השישי: שימוש ב-MDMA
הדברים
ברורים ביחס לעבֵרה שעניינה שימוש בסם מסוג MDMA או MDA. חוות דעתה של ד"ר
רוטנברג בעניין זה היא חד-משמעית.
צוין
בה כי נמצאו סם מסוג MDMA בריכוז העולה על 5000 ננ"ג/מ"ל בשתנו של המערער (כאשר
סף החיתוך עומד על 500 נ"ג/מ"ל) וסם מסוג MDA בריכוז של 2001
ננ"ג/מ"ל בשתן (כאשר סף החיתוך עומד על 500 ננ"ג/מ"ל). מסקנתה
של ד"ר רוטנברג מממצא זה היא, אפוא, כי המערער עשה שימוש "טרי" בסם
(4-2 ימים מיום השימוש בהתאם למינון השימוש).
אין
בפי הסנגור כל טענה ביחס לשרשרת הסם.
בחקירתו
מיום 15/9 (בעמ' 2) סיפר המערער כי אינו יודע להסביר כיצד חדר הסם מן הסוג האמור
לתוך גופו, ושלל שימוש מודע בסם מסוג "אקסטזי".
המערער העלה בחקירתו מיום 15/9, בעמ' 11, גרסה
שלפיה יכול שהשימוש ב"חגיגת" הביא לתוצאה זו. בהמשך אותה החקירה (מיום
15/9 בעמ' 18) טען כי שתה משקה אשר הוא זיהה בתוכו טעם של "חגיגת"; הוא
לגם אותו למרות זאת ו"מניח" שעובדי המקום "שתלו" "חגיגת"
בכוס.
גרסתו
של המערער בעניין זה תמוהה למדי.
כידוע,
משנמצאו בגופו של אדם שרידי חומר המעידים כי סם מסוכן חדר לגופו, קמה ומתעוררת
חזקה שבעובדה שלפיה, אותו אדם היה ער לחדירת הסם לגופו. חזקה זו מטילה על אותו אדם
נטל ראייתי להקים ספק סביר בשאלת מודעותו. לא הצליח להקים ספק סביר- יורשע על-פי
אותה חזקה.
הלכה
זו אושרה בבג"ץ 27/86 לוברטובסקי נ' בית הדין הצבאי לערעורים,
פ"ד מ(3) 757, 761-759 (1986), ויושמה פעם אחר פעם בפסיקת בית דין זה
(ע/11/93 התובע הצבאי הראשי נ' טור' מכלוף, פד"ץ 1993, 29 (1993);
ע/87/03 רב"ט בר אילן נ' התובע הצבאי הראשי, פס' 20-19 (2004);
ע/20/04 טור' יזדי זדה נ' התובע הצבאי הראשי פס' 19-18 (2004)).
כפי
שציינו לאחרונה (ע"מ 63/08 התובע הצבאי הראשי נ' רב"ט אלמקיס
(2008)), בשלב המעצר "אותה חזקה עובדתית מהווה היא עצמה ראיה לכאורה לביצוע
עבֵרה שעניינה שימוש בסם מסוכן". אומנם, גם בשלב המעצר עשויה ההגנה להציב
ראיות הסותרות את החזקה האמורה. ראיות כאלו עשויות להיות ראיות חפציות או עדויות
אשר יש בהן כדי לכרסם בכוחה הראייתי של החזקה ולקעקע אותה. עם זאת, על-מנת שגרסת
החפות של נאשם המבקש להתגונן מפני חזקה עובדתית אשר קמה נגדו, תוכל להצדיק הימנעות
ממעצרו לנוכח כרסום ראייתי, על גרסה זו להיות עקבית, סבירה והגיונית.
כידוע,
בשלב הדיון בסוגיית המעצר אין בית-הדין עוסק בקביעות מהימנות; אין בידי בית-הדין
כלים לעשות כן (ראו בש"פ 11271/03
מדינת ישראל נ'
אלפרון, פ"ד נח(2) 406, 412 (2003)).
בחינת
גרסתו (או שמא יש לומר גרסותיו) של המערער במקרה שלפנינו ביחס לסיבת הימצאות שרידי
הסם בתוככי גופו מעלה תמיהות קשות. הייתכן שעובדי מלון שבו נערכת מסיבה
(מלון של הפקה בשם "אקספרס ביט"), מסיבה לאורחי המלון בלבד, מסיבה
הנערכת משעת צהריים ואילך, ימהלו במשקה וודקה-רד-בול סם מסוכן, יקר,
ואהין ואומר אף קטלני לעתים?! היעלה על הדעת שיעשו כן בלא להזהיר מראש
את קהל המשתתפים ולברר עִמם אם הם מעוניינים ב"כיבוד" בלתי-חוקי
ומסוכן זה?! הניתן להאמין לטענה, שלפיה רק המערער חש בטעם של חגיגת
(דווקא!) והמשיך לשתות חרף זאת כוס אחר כוס?!
אכן,
כאמור, עניין לנו בגרסה תמוהה, אשר ודאי אין בה כדי לכרסם בעוצמת הראיה
המעבדתית. בנסיבות אלו הראיה לכאורה היא ראיה חזקה ובעלת משקל ממשי המקימה סיכוי
סביר להרשעת המערער בעשיית שימוש ביודעין בסם מסוג אקסטזי (ראו
ע"מ/2/07 התובע הצבאי הראשי נ' סגן קויפמן (2007) וכן ת"פ (שלום
ת"א) 6353/94 מדינת ישראל נ' כחיל, תק-של 95(2) 430, 431 (1995),
עניין אלמקיס).
פרטי
אישום 3, 4, 5: שימוש בקנאביס והחזקתו
נפנה
כעת לעבֵרות שעניינן שימוש בקנביס והחזקתו. בבסיס האישומים הללו עומדות שורה של
אמרות מפלילות, אשר נגבו מפי חבריו של המערער ליחידה. כך, סמל ויטלי לטינצב,
באמרתו מיום 14/9 (עמ' 3) ציין כי עשה שימוש עם המערער בסם מסוג קנביס ב-5
הזדמנויות שונות. העד סיפר כי המערער ביקש ממנו "לארגן לו" סם, ואף מסר
בידיו סכום כסף על-מנת שירכוש בעבורו קנביס. לפי דברי עד זה, היה הדבר כחודש לפני
מעצרו, כאשר המערער נסע עִמו במכוניתו שלו ואז רכש העד עבורו סם. העד דיבר הן על
מעשי שימוש בקנביס בתוככי היחידה הצבאית הן במעשי שימוש בסם מהסוג האמור מחוצה לה.
העד הבהיר, כי השימוש נעשה הן באמצעות כלי-עישון ("באנג") הן באמצעות
סיגריה מגולגלת ("ג'וינט"). העד אף סיפר כי המערער נהג ברכב לאחר חלק
ממעשי השימוש המשותפים של השניים. האמור בעדות מפורטת המתארת גם כיצד והיכן נעשו
מעשי השימוש בסם הן ביחידה (בשירותים) הן מחוצה לה (בפארק באשדוד).
על
עיקרי דברים אלו חזר העד ויטלי לטינצב בעדותו מיום 21/9 (בעמ' 2).
עד
נוסף המפליל את המערער בהחזקה ובשימוש בסם מסוג קנביס הוא העד אנטון קומיסרוב,
אשר בעדותו מיום 16/9 סיפר שנסע עם המערער ועם סמל לייכנר על-מנת שהמערער ירכוש
קוביית חשיש; המערער עצר את מכוניתו באזור אשדוד, ירד אל רכב אחר וחזר כשבידיו
קוביית סם. המערער אף שאל את השניים אם הם מעוניינים לעשנו עִמו. השניים סירבו
והחבורה חזרה לבסיס.
עד שלישי, סמל עומר לייכנר, מסר
באמרתו מיום 16/9 (עמ' 1) כי המערער הודה באוזניו כי הוא מעשן סמים ואף הציע לנסוע
על-מנת להביא לבסיס "חומר" לאחר שבירר שאכן בידי חברו יש בנמצא
"חומר" למסירה. המערער סיפר לעד כי בחדר-השירותים בחדר רכב שביחידה מצוי
"באנג" השייך לאחד הנהגים, ושהוא נוהג לעשות בו שימוש. גם עד זה סיפר על
הנסיעה למגרש החנייה באשדוד, שם קיבל המערער לרשותו קוביית סם. גם עד זה מספר שהוא
ואנטון קומיסרוב נדברו ביניהם שלא ישתמשו עם המערער בסם, חרף הצעתו. העד סיפר כי
תוך כדי אירוע זה, עת שימש המערער נהג רכב פינוי, הוא הוזעק לבצע משימת
פינוי מיחידתו. העד סיפר גם שהמערער סיפר באוזניו כי הוא עושה שימוש קבוע
בסמים ביחידה ובבית. יוצא, אפוא, שקיימות ראיות לכאורה מוצקות הקושרות את
המערער למעשי שימוש בסם מסוכן מסוג קנאביס והחזקתו.
טוען
הסנגור כי העדים הללו הם עדים המשתמשים בסמים, ואשר לפיכך אין ניתן לסמוך
על זיכרונם ואין להשתית קביעות על דברי הפללתם.
כידוע,
הלכה פסוקה היא כי גם עד המשתמש בסמים, ואפילו עד נרקומן הוא עד כשיר לעדות,
ועדותו, ככלל, תהא קבילה. העדות צריכה להיבחן לגופה על-פי המבחנים המקובלים לגבי
כל עד, והמתייחסים ליכולתו לקלוט את ההתרחשויות בחושיו, לזכור אותן בזיכרונו
ולהעבירן בצורה טובה לשומעיו (ע"פ 323/84 שריקי נ' מדינת ישראל,
פ"ד לט(3) 505, 512 (1985); ע/171/02 סמל וורונובסקי נ' התובע הצבאי הראשי,
פס' 10(א) (2002)). כך, במסגרת בש"פ 55782/06 טקץ נ' מדינת ישראל, פס'
5 (2006), צוין כי אמרת מתלוננת באונס יכולה לשמש ראיה לכאורה בלעדית בשלב המעצר
וכי "דברים אלה יפים אף כשמדובר במתלוננת המצויה תחת השפעת סם או אלכוהול
(ראו, לדוגמה, את דברי השופט קדמי ב[ע"פ 3806/97 הייב נ' מדינת ישראל,
פס' 6 (1998)])".
אכן,
גם מסירת עדות ביחס לאירועים אשר התרחשו כשהעד תחת השפעת סמים לא פגעה
בקבילות העדות, ונקבע בע"פ
10943/05 לוי נ'
מדינת ישראל, פס' 12 (2008), כי "יש לבחון שיקול זה בין השיקולים ששוקל
בית המשפט לעניין משקלה של העדות (יעקב קדמי על הראיות – חלק ראשון 455
[(2003)]...".
במקרה
שלפנינו אין בנמצא ראיות המלמדות כי העדים הללו, כולם או קצתם, מכורים לסמים
מסוכנים או מצויים תחת השפעתם באופן קבוע. הצטברות עדויותיהם זו לזו והשתזרותן זו
בזו די בהן, אפוא, כדי להקים תשתית ראייתית מוצקה לפרטי האישום שעניינם מעשי
השימוש בסם מסוג קנביס והחזקתו.
פרטי
האישום אחת ושתיים: שימוש ב"חגיגת"
המערער
הואשם בשורה ארוכה של מעשי שימוש בסם מסוג "קטינון" ("חגיגת")
על סמך אמרות ההודייה שלו-עצמו. הסנגור, עו"ד כהן, טוען כי משלא נמצאו שרידי
סם בגופו של המערער, אין בידי התביעה ראייה להוכחת אשמות אלו.
הלכה
פסוקה היא, כידוע, כי לצורך הרשעה במעשה של שימוש בסם מסוכן אין צורך להציג כראייה
לבית-הדין את הסם גופו או ראיה חפצית או מעבדתית אחרת המוכיחה כי החומר שנצרך הוא
אכן סם מסוכן (ע/98/06 רב"ט נבון נ' התובע הצבאי הראשי, פס' 12
(2007)). ניתן להוכיח את היות החומר הנצרך סם מסוכן בראיות נסיבתיות שונות.
בענייננו
שלנו, ברשימה ארוכה של מקרים במהלך אמרות ההודיה, אשר הוצלו מפיו של המערער, הוא
התייחס אל ה"חגיגת" שאותו רכש, ואשר בו השתמש כסם מסוכן. הוא
סיפר כי עשה שימוש ב"חגיגת", בתגובה לכך שהואשם במעשים של שימוש והחזקה
בסמים מסוכנים; הוא ענה תשובה חיובית לשאלה- "האם השתמשת בסמים
מסוכנים במהלך שירותך הצבאי" וענה לשאלה "כמה פעמים השתמשת בסם מסוכן
מסוג זה" בתשובה "8 פעמים במהלך שירותי הצבאי".
ואכן,
לכל אורך אמרותיו הראשונות, אשר נגבו ביום 15/9/2008 (אמרה בת 23 עמודים) וביום
16/9/2008 (אמרה בת 6 עמודים), לא העלה ולו לרגע כל טענה, שלפיה החומר שבו עשה
שימוש לא היה סם מסוכן ואסור. לראשונה, ביום 18/9/2008, טען כי עשה שימוש
בחומר שאיננו אסור, והוסיף כי כשסיפר באמרותיו הקודמות, שהאדם שמכר לו את הסם דרש
שימוש ב"קודים" לזיהוי הסם המבוקש, היה זה מאחר שהמוכר ביקש להימנע
ממכירת סם "לילדים קטנים". הוא ציין כאן כי לא הזכיר באמרה קודמת שהחומר
שבו השתמש אינו בלתי-חוקי ואסור, שכן "לא חשבתי שזה עקרוני" (עמ' 2).
הקביעה
אם הסם שבו עשה שימוש המערער, הוא אכן סם מסוכן או שמא קיים ספק סביר לגבי עניין
זה, היא בסופו של יום סוגיה עובדתית הכרוכה בהתרשמות מעדותו של המערער כמו
גם מניתוח אמרותיו המשטרתיות.
באחת
הפרשות אשר נדונו לפניי באחרונה, ציינתי דברים כדלקמן –
"אהין
ואומר, כי שמו של המותג 'חגיגת' הולך לפניו (לשִמצה); הוצאתו מחוץ לחוק זכתה
לפרסום רב בתקשורת האלקטרונית ובזו הכתובה. רבים עמדו לדין בגין מסחר בסם זה (ראו,
לדוגמה, בש"פ 5990/05 מדינת ישראל נ' נגר, תק-על 2005(2) 4291, 4293
(2005); ת"פ (שלום
נצ') 2526/05 מדינת
ישראל נ' גריאני, תק-של 2006(1) 21103 (2006); ת"פ (שלום
פ"ת) 2730/05 מדינת
ישראל נ' מיכלאשוילי, תק-של 2006(1) 5962, 5967 (2006)). אכן, ייתכן,
שאילו טען המערער, כי סבר שסוג הסם הספציפי שאותו רכש, היה חוקי, שכן הוא מהווה
נגזרת ספציפית של הקתינון, אשר טרם הוצאה מחוץ לחוק בעוד שנגזרות אחרות היו אלו
אשר נאסרו, יכול שהיה בכך כדי לבסס (אילו טענתו נתקבלה כאמינה) טעות במצב
דברים" (ע"מ/41/08 סמל ויינר נ' התובע הצבאי הראשי (2008)).
במקרה
שלפנינו אין ראיה חפצית המלמדת כי המערער עשה שימוש בנגזרת אסורה דווקא. בסופו של
דבר, על הערכאה הדיונית מוטל לקבוע במישור העובדתי האם המערער רכש קפליית
קטינון אסורה או שמא התעורר בעניין זה ספק סביר. יש להניח שבעת ההכרעה בסוגיה זו
יישקלו מקום רכישת הסם, חילופי הדברים בין המערער לבין המוכרים השונים, מחיר הסם,
ההשפעות אשר היו לסם עליו, דרך השימוש בסם ועוד.
יכול
שאם תבוא הערכאה הדיונית לדעה שלפיה לא הורם הנטל הראייתי המוטל על התביעה בעניין
הוכחת היסוד העובדתי, היא תמצא לנכון לבחון אם עבר המערער עבֵרה שעניינה ניסיון
לעשות שימוש בסם מן הסוג האמור.
בנסיבות
הנתונות במקרה שלפניי, איני נדרש להכריע ולו לכאורה בשאלה אם הראיות המצויות בתיק
בעניין מעשי השימוש בסם ה"קטינון" די בהן להצדקת מעצר סגור עד תום
ההליכים. הטעם לכך נעוץ בקיומן של ראיות לכאורה להוכחת העבֵרות האחרות בכתב-האישום
שעניינן מעשי השימוש בסמים אחרים ולהחזקתם, כמפורט לעיל.
עילת
המעצר
הארכתי
מעט בניתוח המארג הראייתי אשר נאסף בעניינו של המערער, והדבר יאפשר לי לקצר מעט
בדיון בסוגיית עילות המעצר.
התמונה
המצטיירת מהמכלול הראייתי אשר נאסף נגד המערער היא כזו המלמדת כי עניין לנו בחייל
אשר תפקד בתפקיד רגיש ואחראי של נהג פינוי, אשר עשה לו למנהג לעשות שימוש
בסמים מסוכנים מסוגים שונים (קלים וקלים פחות), הן מחוץ ליחידתו הצבאית הן
בתוכה, הן כשהוא איננו בתפקיד הן כשהוא מצוי על משמרתו ככונן.
ואכן,
כקביעת בית-המשפט העליון בבש"פ 3513/95
שרגאי נ' התובע
הצבאי, פרקליטות חיל האוויר, פ"ד נא(2) 686 (1997), אין עניין לנו במי
שהשימוש בסמים מסוכנים הוא כישלון חד-פעמי או באירוע חולף של מי שעולם הסמים זר
לו, כי אם באירוע חוזר של שימוש נמשך בסמים. בכך מתקיימת בעניינו עילת מעצר
מניעתית של מסוכנות ("מסוכנות צבאית"). הלכתו הפסוקה של בית-דין
זה קובעת כי שימוש יחיד בסם שאיננו קל (כ-MDMA), מצדיק כשלעצמו מעצר סגור עד תום ההליכים המשפטיים
(ע"מ/19/02 טור' אוחנה נ' התובע הצבאי הראשי (2002); עניין אלמקיס).
כאשר
עניין לנו בהצטברות המגעת לכדי למעלה מעשרה מעשי שימוש בסמים, קלים וקלים פחות,
המבוצעים על-ידי מי שמשרת בתפקיד רגיש ואחראי, יש מקום להורות על מעצר סגור עד תום
ההליכים. כל החלטה אחרת תביא מיניה וביה לסיכון כשירות היחידה וכוננותה ולפגיעה
אנושה במשמעתה.
זהו
אף הטעם שבשלו אין בנמצא חלופת מעצר היכולה להלום את הסיכונים המובהקים הנשקפים
מעילות המעצר הללו.
לא
אוכל, לצערי, להיענות לעתירות החלופיות היצירתיות שאותן העלה לפניי הסנגור –
להוציא המערער לדחיית שירות או לחופשה מיחידתו, שבמהלכן ישהה המערער בביתו, וכך לא
יוכל לפגוע במשמעת יחידתו, בכוננותה או בכשירותה.
בית-הדין
הצבאי איננו גורם שלישותי בעל סמכות לדחות שירותו של אדם או להורות ליחידתו
להוציאו לחופשה, בבחינת הפסקת שירותו. כל עוד אדם הוא חייל, יחידתו היא ביתו;
יציאותיו מהיחידה מוסדרות על-פי פקודות הצבא ועל-פי הוראות המפקדים. שינוי סטטוס
של חייל והפיכתו לאזרח איננו נושא בעל השקה להליך המשפטי בפני הערכאות הצבאית.
המערער שלפנינו הוא חייל. ככזה הוא מובא לדין. בהתחשב במעמדו כחייל נשקלים האמצעים
הננקטים בעניינו. משמעות הדבר היא שהימנעות ממעצרו הסגור משמעה – החזרתו ליחידתו
לתנאי מעצר פתוח בתנאים אחרים או ללא תנאי מגביל כלל.
סבורני
שלנוכח האשמות החמורות המיוחסות למערער ולסיכון הנשקף ממנו, האפשרות של החזרתו
ליחידתו איננה עולה על הדעת, לכל הפחות לא בשלב הנוכחי של ההליכים.
חשש
להתמשכות הליכים
כזכור,
העלה הסנגור טענה שלפיה הוא חושש שמא ההליכים המשפטיים בעניינו של המערער יתמשכו
במידה אשר תגלוש מעבר לתקופת המאסר הצפויה למרשו גם אם יורשע בכל המיוחס לו. בכך
תיפגע הגינות ההליך המשפטי ויופעל לחץ בלתי-הוגן על מרשו להודות במה שלא עשה. כפי
שציינתי באחרונה במסגרת ע"מ/72/08 התצ"ר נ' טור' פרג'ון (2008):
"מתבקשת,
אפוא, והערכאות הצבאיות עמדו על כך לא פעם, הקפדה יתֵרה על התנהלות יעילה
ומהירה של ההליכים, שמירה על זכויות הנאשמים אך מניעת עיכוב בלתי ראוי של ההליכים
תוך מניעת ניצול לרעה של ההליך הדיוני.
הנטל
בעניין זה מוטל על בית-הדין ועל התביעה גם יחד; 'הירדמות בשמירה' או 'התרת הרצועה'
המביאה להתמשכות בלתי סבירה או בלתי-ראויה של ההליך, עשויה לא פעם להסתיים בשחרור
הנאשם מן המעצר הסגור חרף הסכנות הנשקפות מכך לכשירות הצבא, לכוננותו ולמשמעתו.
לא
פעם דיברו הערכאות הצבאיות על 'הגדשת סאת המעצר', וכוונתן בכך הייתה לשמירת היחס
הראוי בין תקופת המעצר הסגור לבין העונש הצפוי לנאשם אם יורשע בדינו. 'היחס הראוי'
או 'הזיקה' שבהם דובר אינם בהכרח חפיפה מושלמת או שוויון בין תקופת
המעצר לבין משך עונש הכליאה הצפוי.
אינני
סבור כי אמת מידה שעניינה משכה המלא של תקופת המאסר הצפויה להיגזר על הנאשם היא
אמת-המידה הראויה לבחינה שבה אנו עוסקים כאן. וזאת יש לזכור, המעצר איננו
מקדמה על חשבון העונש. מטרות המעצר לחוד ומטרות הענישה לחוד, כך שנינו זה מכבר
(ראו בענין זה ע"מ/33/06 טור' מרקוסיאנץ נ' התובע הצבאי הראשי (2006);
ע"מ/23/07 טור' לימוד תורה נ' התובע הצבאי הראשי, פס' 6 (2007);
ע"מ/24/02 התובע הצבאי הראשי נ' טור' לוי, פס' 13 (2002); ע"מ/35/02
סמל אמינוב נ' התובע הצבאי הראשי, פס' 22 (2002)). אמת זו נכונה גם כאשר
באים לאמוד את תקופת המעצר המרבית האפשרית מקום שבו נבחנת השאלה אם הוגדשה סאת
המעצר בהתייחס לעונש הצפוי. לחזקת החפות משקל סגולי משלה; אם תקופת המאסר
הצפויה תהיה המגבלה היחידה לתקופת המעצר המרבית, משול יהיה הדבר להתעלמות
כליל מחזקת החפות ומסיכוייו של הנאשם לצאת זכאי בדינו (כולו או חלקו)".
בפרשת
פרג'ון סיכמתי את הכלל המשפטי בעניין זה כדלקמן –
"(א) הנחת המוצא הרובצת בבסיס מעצר סגור על סמך עילות
המעצר 'הצבאיות' היא ניהול מהיר של ההליכים וסיום המשפטים תוך שבועות אחדים.
(ב) מהנחת מוצא זו נלמדת 'הפרובלמטיקה המיוחדת' הנעוצה בעונשי המאסר
הקצרים יחסית הנגזרים על עצורים עד תום ההליכים על-פי עילות המעצר 'הצבאיות'.
(ג) 'הפרובלמטיקה המיוחדת' מחייבת לשמר יחס נאות בין תקופת
המעצר עד לסיום ההליך לבין עונש המאסר הצפוי לנאשם אם יורשע בדינו. היחס הנאות
חייב להביא בחשבון את חזקת החפות (סיכוייו של הנאשם לצאת זכאי מכתב-האישום
כולו או חלקו) וגם את מראית פני הצדק (התחושה הבלתי-נעימה המלווה בכך שדינו
של נאשם נגזר ממשך מעצרו). ברקע חייבת לעמוד תמיד התפיסה שלפיה מעצר איננו בשום
אופן מקדמה על-חשבון העונש.
(ד) ככל שמתארכת תקופת המעצר (באורח מוחלט ואף באופן יחסי לעונש
הצפוי), מתגברת תחושת אי-הנוחות המלווה את החזקת הנאשם במעצר סגור. בד בבד, מתקהות
עילות המעצר, אלו שעניינן מסוכנות, ובמיוחד אלו שעניינן פגיעה במשמעת הצבא.
מובן שככל שחומר הראיות מוצק יותר, ככל שעילת המעצר מובהקת יותר, וככל שהשלב במשפט
מתקדם יותר, אי-נוחות זו מצטמצמת לה. גם קביעה מובהקת שקולר התארכות ההליך תלוי על
צווארו של הנאשם איננה חסרת משמעות.
(ה) בקבלת החלטה בערעור על החלטת הערכאה הראשונה להורות על המשך המעצר
או על שחרורו של נאשם עצור שעניינו מתנהל, ואשר התבקש עיון מחדש בסוגיית מעצרו על
רקע התמשכות ההליך, יש לתת משקל ממשי להערכותיו של שופט הערכאה הדיונית,
המתרשם מהמארג הראייתי הנפרש ונגלה מול עיניו, ה'חי' את ההליך על כל המשתתפים בו
(צדדים, שופטים צבאיים, עדים וכיוצא בזה) והמצוי, מטבעם של דברים, בנבכי יומנה של
הערכאה קמא ויומנו שלו-עצמו יותר מהצדדים ומבית-הדין לערעורים. יש לזכור שחלק
משיקוליו של השופט בערכאה קמא לא יוכל לעלות על הכתב במסגרת ההחלטה אלא ברמז בלבד
ולעִתים אף לא יזכה לביטוי כלשהו במסגרת ההחלטה הכתובה, והכול מטעמים
מובנים".
לטעמי,
במקרה שלפנינו אין בנמצא חשש ממשי להתמשכות הליכים בלתי-סבירה.
העבֵרות
המיוחסות למערער חמורות. די אם חלקן הקטן יוכח, והמערער יהא צפוי לתקופת מאסר לא
קצרה. התביעה הצהירה כי היא ערוכה ומוכנה להשמיע עדיה במועד קרוב; לא שמענו על
מניעה כלשהי מצדו של בית-הדין בעניין זה. לפיכך אין מקום להניח, כבר כעת, כי צפויה
התמשכות בלתי-סבירה של ההליכים.
ואכן,
כפי שציין נשיא בית-הדין קמא הנכבד, אם יתמשכו ההליכים באורח בלתי-סביר, ניתן יהיה
לעיין מחדש בהחלטתו ולשקול שחרורו של המערער לחלופת מעצר. שקילה שכזו תיעשה אז
אם כתוצאה מכשל מערכתי "תוגדש הסאה", ולא כעת, כשההליך מתנהל לאשורו
בבטחה.
סוף
דבר
התוצאה
היא כי הערעור נדחה.
ניתנה
היום, ו' בתשרי התשס"ט, 5 באוקטובר 2008, בפומבי ובמעמד הצדדים.
אל"ם אבי לוי
אבי
לוי, אל"ם
שופט בית הדין הצבאי
ל ע ר ע ו ר י ם
שופט בית הדין הצבאי
ל ע ר ע ו ר י ם
חתימת המגיה: _________________ העתק נאמן למקור
רס"ן נילי שרעבי-בלומנטל
תאריך: ______________________ ק' בית הדין
רס"ן נילי שרעבי-בלומנטל
תאריך: ______________________ ק' בית הדין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה